הדרישה מאנקרה: "להפסיק את ההפרות ולסגת מיד"
ביום ראשון השבוע יצא ראש מנהלת התקשורת של הנשיאות הטורקית, בורהאנאתין דוראן, בהצהרה שהבהירה עד כמה הנושא הסורי עלה לראש סדר העדיפויות של ארדואן.
"ישראל חייבת להפסיק את הפרותיה בשטח סוריה ולסגת באופן מיידי מהאזורים הכבושים"
אמר בורהאנאתין דוראן, ראש מנהלת התקשורת של הנשיאות הטורקית, לפי הדיווח באתר הלבנוני "ג'נוביה"
לדבריו, הפעילות הישראלית במסגרת הפרויקט ההנדסי המכונה "סופה 53" מהווה הפרה של הסכם הפרדת הכוחות מ-1974 ושל המשפט הבינלאומי.
ההצהרה לא נולדה בחלל ריק. לפי אותם דיווחים ערביים, צה"ל חידש ביום ראשון את עבודות החפירה במסגרת הפרויקט בכפרי מחוז קוניטרה, יום לאחר כניסה של כוחות לכפרים סיידא אל-ג'ולאן ועאבדין שבמערב מחוז דרעא. הפרויקט, שלפי המקורות הסוריים החל באמצע 2022 סמוך לעיירה חאדר, נמתח לאורך שורת יישובים – בהם ג'באתא אל-ח'שב ואל-חמידיה – ולטענת התושבים הפך אלפי דונמים חקלאיים לבלתי ראויים לעיבוד ופגע בזרימת המים ובתוואי השטח הטבעי.
הניסוח של אנקרה חשוב: לא "חששות", לא "קריאה לריסון", אלא דרישה לנסיגה. זו שפה שטורקיה שמרה עד כה בעיקר לעזה. ההעברה שלה לזירה הסורית מסמנת שבעיני ארדואן, דרום סוריה איננה עוד שוליים של המשבר הפלסטיני – אלא חזית ביטחונית טורקית ישירה.
הסצנה מהחדר הסגור: פידאן, אייזנברג וקושנר שמפריד
ההצהרה של דוראן הגיעה ימים ספורים אחרי שיצא לאור תיאור חריג של מה שהתרחש מאחורי דלתיים סגורות בניו יורק. לפי דיווח של "יורוניוז" בערבית, שהתבסס על חדשות 13 בישראל, במהלך ישיבה סגורה של מה שמכונה "מועצת השלום" לעזה, כשבוע קודם לכן, האשים שר החוץ הטורקי, האקאן פידאן, את ישראל בביצוע "רצח עם והרעבת האוכלוסייה בעזה".
הנציג הישראלי בישיבה, מייקל אייזנברג – שמתואר כמקורב לראש הממשלה בנימין נתניהו – השיב באותה מטבע. הוויכוח הפך לחילופי דברים בקולות רמים, ולפי הדיווח, היה זה ג'ארד קושנר, שישב לצד השליח האמריקני סטיב ויטקוף, שנאלץ להתערב כדי להרגיע את הרוחות.
הסצנה הזו ממחישה את הפרדוקס שבו פועלת היום טורקיה: מצד אחד היא שותפה בפורומים האמריקניים שנועדו לייצב את עזה ואת האזור, ויושבת באותו חדר עם נציגי ישראל; מצד שני היא משתמשת בדיוק בבמות האלה כדי להגביר את הלחץ. וושינגטון, שזקוקה לאנקרה בסוריה, בעזה ובמגעים מול איראן, מוצאת את עצמה שוב ושוב בתפקיד המתווכת בין שתי בעלות ברית שאינן מסוגלות לשבת בשקט זו מול זו.
באותו דיווח צוין גם שגורמים בממסד הביטחוני בישראל הזהירו כי ההתקפות הפומביות של נתניהו ושל שר הביטחון ישראל כ"ץ על טורקיה עלולות להוביל להסלמה מיותרת. כלומר, גם בצד הישראלי יש מי שמבין שהמלחמה הרטורית מול ארדואן גובה מחיר אסטרטגי.
ארדואן בעצרת: "העולם גדול מחמש", והמשלחת הישראלית יוצאת
הרקע הקרוב לכל זה הוא הנאום שנשא ארדואן ב-23 בספטמבר בעצרת הכללית של האו"ם. לפי "יורוניוז" בטורקית, הנשיא הטורקי חזר על הסיסמה המזוהה איתו – "העולם גדול מחמש" – וקרא לבטל את החברות הקבועה ואת זכות הווטו במועצת הביטחון, בטענה שיותר מ-190 מדינות אינן יכולות להיות כבולות להחלטות של חמש מעצמות.
אבל השורות שתפסו את הכותרות נגעו לישראל. ארדואן האשים אותה ב"טרור מדינה", תיאר את עזה כ"מחנה הריכוז הבלתי אנושי והמביש ביותר של זמננו" ודיבר על "מנטליות של רצח עם". המשלחת הישראלית, ובראשה השגריר באו"ם דני דנון, יצאה מהאולם במחאה. בקרמלין, אגב, מיהרו להתנער מחלקו האחר של הנאום: הדובר דמיטרי פסקוב הבהיר כי מוסקבה תומכת בהרחבת מועצת הביטחון, אך רואה בווטו ובחברות הקבועה "רכיבים חשובים מאוד" של המבנה.
סוריה: הזירה שבה האינטרסים מתנגשים באמת
כדי להבין למה אנקרה מקדישה כל כך הרבה אנרגיה לדרום סוריה, צריך לחזור לדמשק. ב-13 בספטמבר ביקר פידאן בבירה הסורית, נפגש עם שר החוץ אסעד חסן א-שיבאני, ולא חסך במילים.
"בדיוק כשסוריה מציעה כל כך הרבה תקווה לאזור ולעולם, יש פתאום שחקן שמתאמץ לערער את יציבותה. אתם יודעים את שמו של השחקן הזה: ישראל"
אמר האקאן פידאן, שר החוץ הטורקי, לפי "אל-ערביה"
הדוגמה שהזכיר פידאן הייתה התקיפה הישראלית באוגוסט על בסיס חיל האוויר אבו א-דוהור שבצפון-מערב סוריה – תקיפה שלפי הדיווחים הגיעה זמן קצר לאחר ביקור של משלחת צבאית טורקית במקום. ישראל טענה כי מטרת התקיפה הייתה למנוע פריסה של כוחות טורקיים בבסיס; אנקרה הכחישה שהייתה תוכנית כזו. א-שיבאני הגדיר את התקיפה כ"מסר הרסני שנועד לחתור תחת מסלול בניית המדינה הסורית".
כאן נמצא לב העניין. מאז נפילת אסד בדצמבר 2024, טורקיה היא הפטרונית המרכזית של השלטון החדש בדמשק בראשות אחמד א-שרע. ישראל, לעומתה, ביצעה מאות תקיפות בסוריה מאז, מחזיקה כוחות באזור החיץ ברמת הגולן ומבצעת חדירות עמוקות יותר. מבחינת אנקרה, כל צעד ישראלי בדרום סוריה הוא ניסיון לקבוע עובדות בשטח לפני שהמדינה הסורית החדשה תתבסס – ולצמצם את ההשפעה הטורקית. מבחינת ירושלים, נוכחות צבאית טורקית בסוריה היא קו אדום. בין שני הקווים האלה, עבודות החפירה בקוניטרה הופכות לסמל.
יש לציין: שתי המדינות ניהלו גם ערוץ שיחות ישיר בנושא סוריה, שהאחרון שבהם, לפי "אל-ערביה", התקיים בירדן אחרי אירוע אבו א-דוהור. כלומר, למרות הטונים, קיים מנגנון למניעת התנגשות. השאלה היא כמה זמן הוא יחזיק כשהרטוריקה הפומבית ממשיכה לטפס. פידאן גם הודיע כי ארדואן עצמו צפוי לבקר בסוריה בקרוב – ביקור שעשוי להפוך לרגע שיא בעימות על דמותה של סוריה.
"הבידוד של ישראל הולך וגדל"
בהתבטאויות שצוטטו ב-TRT בערבית, תיאר פידאן את המצב כהצלחה טורקית.
"הבידוד של ישראל בזירה הבינלאומית הולך וגדל ללא הפסקה", ואף "מה שישראל מבצעת של עוול וטבח כבר אינו עובר ללא מענה כמו בעבר"
אמר האקאן פידאן, שר החוץ הטורקי
פידאן סיפר כי שוחח עם הנשיא דונלד טראמפ בשולי העצרת על ההתפתחויות בעזה ועל המתיחות סביב איראן, וכי טורקיה מגבירה את מאמציה הדיפלומטיים "למניעת התפשטות הסכסוכים באזור".
אנקרה, אם כן, מציגה את עצמה כמי שפועלת לייצוב, ואת ישראל כמי שמערערת. זה הנרטיב שהיא מוכרת לוושינגטון, לבירות הערביות ולדעת הקהל בבית.
הרקע: ניתוק מסחרי, תביעות וצווי מעצר
ההסלמה הנוכחית היא שלב נוסף בהידרדרות מתמשכת מאז 7 באוקטובר 2023. במאי 2024 השעתה טורקיה את כל הסחר עם ישראל, והתנתה את חידושו בהפסקת אש קבועה ובכניסה בלתי מוגבלת של סיוע הומניטרי לעזה. אנקרה הצטרפה לתביעת רצח העם נגד ישראל בבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג, ומערכת המשפט הטורקית הוציאה צווי מעצר נגד נתניהו ובכירים ישראלים נוספים. בתקשורת הערבית דווח בסוף ספטמבר כי בישראל שוקלים צעדים משפטיים נגדיים נגד ארדואן עצמו.
ביוני השנה הגיע הוויכוח לשיא אישי, כשארדואן הצהיר לפי "יורוניוז" בערבית כי מהלכי ישראל "החלו לאיים על ביטחונה של טורקיה", ונתניהו השיב כי "לדיקטטור אין זכות להטיף מוסר". בספטמבר, לפי אתר "מצראווי" המצרי, הזהיר ארדואן מפני ניסיון "לכתר" את טורקיה.
ניתוח: למה דווקא עכשיו?
שלושה גורמים מסבירים את העיתוי. הראשון – המסגרת האמריקנית. כשוושינגטון מנסה להרכיב הסדרים לעזה ולסוריה, כל צד מנסה לקבוע את גבולות המגרש לפני שהדיונים מתקבעים. הצעקות בחדר עם קושנר הן חלק מהמשא ומתן, לא חריגה ממנו.
השני – סוריה. ביקורו המתוכנן של ארדואן בדמשק והחידוש של העבודות הישראליות בקוניטרה מתרחשים במקביל. אנקרה רוצה שהסיפור על הגבול הדרומי של סוריה יסופר במונחים של "כיבוש" ו"הפרת הסכם 1974", ולא במונחים הביטחוניים שישראל מציעה.
השלישי – הפוליטיקה הפנימית בשתי המדינות. גם לארדואן וגם לנתניהו יש עניין בדמות האויב החיצוני. החיכוך משרת את שניהם, וזו בדיוק הסיבה שגורמי ביטחון בישראל, לפי הדיווחים, מזהירים מפני הסלמה מיותרת.
מה הלאה
הסימנים לשבועות הקרובים ברורים: ביקור ארדואן בסוריה, המשך עבודות ההנדסה באזור קוניטרה, והישיבות הבאות של הפורומים בחסות אמריקנית. כל אחד מהם עלול להיות נקודת חיכוך נוספת. ערוץ השיחות הישיר בירדן הוא בינתיים בלם הבטיחות היחיד שמונע משני הצבאות להתנגש בשטח הסורי. בניו יורק כבר ראינו שכשהטונים עולים, צריך את קושנר כדי להפריד. בדרום סוריה, אם יגיע רגע כזה, ייתכן שלא יהיה מי שיפריד בזמן.
