הפתיח: שנאי אחד, ומיליארד מוסלמים
הידיעה שהגיעה מריאד בלילה שבין שלישי לרביעי נשמעה בתחילה טכנית ושולית: דובר כוחות הקואליציה, תת-אלוף תורכי אל-מאלכי, הודיע כי "תחנת הפצת חשמל באל-מדינה המנורה" הותקפה עם שחר, וכי התקיפה "הוציאה שנאי אחד מכלל פעולה" מבלי להשפיע על הרשת הכללית. אלא שבמשפט הבא התברר מדוע הסעודים בחרו להודיע על אירוע קטן כזה בהודעה רשמית: התחנה, לדברי אל-מאלכי, משרתת את מסגד הנביא – המקום השני בקדושתו לאיסלאם – והתקיפה היא, לפי הניסוח הסעודי, חלק מ"ניסיונות לפגוע בשני המסגדים הקדושים" ו"פרובוקציה מכוונת של רגשותיהם של מיליוני מוסלמים ברחבי העולם".
אל-מאלכי הוסיף כי הרשויות המוסמכות בדקו את שרידי הכטב"ם שנפל, וכי הממצאים "מוכיחים את מעורבות המיליציה החות'ית בתכנון ובביצוע". זו הפעם השנייה בתוך שבועיים שהקואליציה מעמידה את החות'ים על ספסל הנאשמים בנושא רגיש במיוחד לעולם המוסלמי: ב-16 בספטמבר הודיעו הסעודים כי יירטו כטב"ם שנע "לעבר מכה". גם אז, כמו עכשיו, החות'ים הכחישו נמרצות כי כיוונו למקומות הקדושים.
הפעם היתה התגובה מצנעא חדה אף יותר. גורמים חות'ים דחו את ההאשמה כ"שקרים והשמצות" שמטרתן לפגוע במעמד התנועה בעולם המוסלמי, והערוצים הרשמיים של התנועה שבו והדגישו כי המטרות שלהם הן "צבאיות וכלכליות" בלבד. מזכ"ל מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ, ג'אסם אל-בודיווי, גינה מצדו את התקיפה כ"פרובוקציה בוטה" כלפי המוסלמים כולם. במילים אחרות: שנאי חשמל אחד הפך בתוך 48 שעות לקרב על הלגיטימציה הדתית של שני הצדדים.
רקע: איך קרסה ההפוגה
כדי להבין מדוע התקיפה באל-מדינה מסעירה כך את האזור, יש לחזור חודש אחורה. ההפוגה שגיבש האו"ם ב-2022 בין החות'ים לסעודיה, שהחזיקה ברעידות ובהפסקות קרוב לארבע שנים, התפרקה למעשה ב-8 בספטמבר. באותו יום שיגרו החות'ים סדרת טילים וכטב"מים לעבר יעדים בדרום סעודיה; לפי הדיווחים, 73 בני אדם נפגעו ונגרם נזק למתקני אנרגיה.
יומיים לאחר מכן, ב-10–11 בספטמבר, ביצעו החות'ים מהלך קרקעי שתכנן מחדש את מפת החוף: הם כבשו את עיר הנמל אל-מח'א (מוכא) ואת האי פרים (מיון) במיצר באב אל-מנדב, והשלימו למעשה שליטה על חוף הים האדום של תימן. מקורות דיפלומטיים מדברים על נוכחות ישירה של יועצים ממשמרות המהפכה האיראניים במהלך ההתקדמות המהירה. מועצת הביטחון התכנסה פעמיים לישיבות חירום, ב-10 וב-15 בספטמבר, ובהצהרה לעיתונות מ-18 בספטמבר גינו חבריה את ההתקפות החות'יות ודרשו את הפסקתן.
בשבועות שחלפו מאז השתנה הדפוס החות'י מהגנה למתקפה שיטתית על העורף הסעודי. ב-24 בספטמבר הודיע הדובר הצבאי, תת-אלוף יחיא סריע, על שתי "פעולות מדויקות": האחת "פגעה במטרה רגישה בבירת האויב הסעודי, ריאד", והשנייה "פגעה בחברת ארמקו בינבע", וזאת, לדבריו, באמצעות "טילים בליסטיים, טילי שיוט וכטב"מים". באותו יום דיווח סריע על פעולה "מקדימה" נגד ריכוזי כוחות באזור אל-טואל במחוז ג'יזאן, "בעשרות טילים בליסטיים וכטב"מים", וטען כי נהרגו ונפצעו "מאות מחיילי הריכוזים". הטענות הללו לא אומתו באופן עצמאי, אך הסעודים אישרו שריפה במחסן דלק בשדה התעופה הבינלאומי המלך ח'אלד בריאד.
סריע סיכם את הדוקטרינה החדשה במשפט שחוזר מאז בכל הודעה: "משוואת מצור תמורת מצור, והסלמה תמורת הסלמה". זהו הביטוי המילולי של ההכרזה החות'ית על מצור ימי על הספנות הקשורה לסעודיה בים האדום ובבאב אל-מנדב – מצור שגבה כבר קורבנות: בין 9 באוגוסט ל-9 בספטמבר הותקפו שלוש ספינות מסחר, ובמתקפה על ספינת המטען "תהאמה" ב-11 באוגוסט נהרגו ארבעה ימאים.
הגוף: מלחמת האוויר חוזרת לצנעא
הצד השני של המשוואה הוא מטוסי ה-F-15 הסעודיים. על פי המניין שמפרסם סריע עצמו, מספר התקיפות הסעודיות מאז תחילת הסבב עבר את רף האלף: 1,018 תקיפות עד 24 בספטמבר, 1,085 עד 27 בספטמבר – בהן, לטענתו, תקיפה בשוק אזרחי בתעז – ו-1,123 יומיים לאחר מכן. בהודעותיו היומיות של השבוע האחרון דיווח הדובר על "40 תקיפות אוויריות במטוסי F-15 ב-24 השעות האחרונות", ולמחרת על 37 נוספות, ועל כ-300 תקיפות בשבוע במספר מחוזות. במקביל טען כי כוחותיו "הצליחו בשעה 18:40 ליירט שני מבנים קרביים סעודיים מטיפוס F-15" וכי הפילו כטב"ם סיור מדגם Wing Loong 2 מעל מחוז מארב – טענות שסעודיה לא התייחסה אליהן.
ואז הגיע יום שישי. תושבי צנעא דיווחו על חמישה פיצוצים חזקים בבוקר, בד בבד עם טיסת מטוסי קרב בגובה נמוך. לפי מקורות ביטחוניים, התקיפות כוונו לסדרת יעדים שמוכרים היטב למי שעקב אחרי מלחמת האוויר של 2015–2022: אתר צבאי ולוגיסטי בסביבת שדה התעופה של צנעא, עמדה בהר אל-נהדין, מחסן נשק ומרכז פיקוד בהר עטאן, מתקן ביטחוני המשמש מפקדה חות'ית במחוז חדה, ו"מרכז שליטה ובקרה" במתחם הנשיאות. עדי ראייה הזכירו גם את אזור נקם ואת מעון הנשיאות. החות'ים עצמם הודו כי תקיפות נוספות פגעו בעמדותיהם במחוזות תעז ועמראן. נתוני נפגעים לא פורסמו עד שעות הצהריים.
הקואליציה הודיעה שעות קודם לכן כי יירטה "שני טילים בליסטיים וארבעה כטב"מים" ששוגרו לעבר ח'מיס משיט וג'יזאן – שתי הערים הסעודיות שספגו את עיקר האש גם בסבבים הקודמים. הרצף הזה – תקיפה באל-מדינה, יירוטים בדרום, ואז תקיפות בבירה – הוא בדיוק הדינמיקה של "הסלמה תמורת הסלמה" שסריע הכריז עליה, אלא שהפעם מי שמוביל אותה הם הסעודים.
החזית הקרקעית: תעז, אל-לחיה ו"גיוס כללי"
במקביל למלחמת הטילים מתנהל קרב קרקעי שרחוק מלהיות משני. סביב תעז, העיר השלישית בגודלה בתימן והנקודה שבה נפגשים השטח החות'י בצפון והשטח הממשלתי בדרום, מדווחים כוחות הממשלה המוכרת בינלאומית על למעלה מאלף תקיפות אוויריות בתוך ארבעה ימים ועל הכרזת "גיוס כללי" – ניסוח שבשיח התימני מבשר על הכנה למבצע קרקעי רחב. ב-21–22 בספטמבר טענו כוחות הממשלה כי כבשו מחדש עמדות אסטרטגיות ברמות המחוז ובהרי כהבוב, ובסוף השבוע האחרון דיווחו על בלימת "התקפות חות'יות רחבות" והריגת יותר ממאה לוחמי התנועה – נתון שהחות'ים, כצפוי, מכחישים. משרד הבריאות החות'י, מצדו, מפרסם נתוני נפגעים אזרחיים משלו, וכך מתנהלת מלחמת גרסאות מקבילה למלחמה עצמה. גם באל-לחיה, על חוף הים האדום צפונית לחודיידה, מדווחים על קרבות.
המחיר האנושי מצטבר במהירות. נציב האו"ם לזכויות אדם, פולקר טירק, מסר ב-24 בספטמבר כי "לפחות 125 אזרחים נהרגו ונפצעו ו-125 אלף בני אדם נעקרו מבתיהם מאז תחילת אוגוסט"; מקורות אחרים מדברים כבר על יותר מ-180 אלף עקורים חדשים. כ-3,000 פליטים חצו את הים לג'יבוטי. ארגון הבריאות העולמי תיעד השבוע אלפי מקרים חשודים של כולרה, חצבת וקדחת דנגי בקרב העקורים, עם עשרות מקרי מוות. ברקע, 73 עובדי או"ם עדיין מוחזקים במעצר שרירותי בידי החות'ים – נתון שמסביר מדוע כמעט שאין נוכחות בינלאומית בשטח שיכולה לאמת את הטענות ההדדיות.
פרשנות: מדוע דווקא אל-מדינה
האירוע באל-מדינה חשוב פחות בנזקו הפיזי – שנאי אחד – ויותר במה שהוא חושף על שני הצדדים. מבחינת ריאד, ההחלטה להעלות לכותרות תקיפה שולית מבחינה טכנית היא בחירה אסטרטגית: לאחר שבועות של פגיעות בארמקו, בשדה התעופה של הבירה ובבסיסים בדרום, הסעודים מבינים שהנרטיב של "מתקפה על הקדושים" הוא הנשק האפקטיבי ביותר שלהם במישור הערבי והמוסלמי, ובמיוחד מול איראן. אם החות'ים מתוארים כמי שמסכנים את מכה ואל-מדינה, קל יותר לגייס תמיכה גם במדינות שאינן מתלהבות מחזרה למלחמת 2015.
מבחינת החות'ים, ההכחשה הנחרצת היא עצמה ראיה לרגישות. התנועה שבנתה את דימויה בשנתיים האחרונות על "תמיכה בעזה" ועל אתגור ישראל וארה"ב בים האדום, אינה יכולה להרשות לעצמה להיתפס כמי שיורה על מסגד הנביא. ולכן, בניגוד להודעות הגאות על ריאד וינבע, כאן בוחר סריע להגיב בטון של נאשם ולא של תוקף. אבל יש גם קריאה שלישית: תחנת כוח המזינה מתחם קדוש היא בדיוק סוג המטרה "הכלכלית-תשתיתית" שהחות'ים טוענים שהם מכוונים אליה. ייתכן שהכטב"ם לא כוון למסגד אלא לרשת החשמל – והטשטוש בין השניים הוא בדיוק מה שהופך את האירוע למסוכן.
המשמעות המיידית היא שסבב ההסלמה הנוכחי שונה במהותו מהעימותים של 2019–2021. אז שלטה המשוואה "טילים תמורת תקיפות אוויר"; עכשיו מתווספים לה מצור ימי חות'י על ספנות סעודית, שליטה חות'ית מלאה בחוף הים האדום ובבאב אל-מנדב, מעורבות איראנית גלויה יותר, וחזית קרקעית פעילה בתעז. התקיפות בצנעא היום מאותתות שסעודיה החליטה לחזור לדפוס שהיא עצמה ניסתה לצאת ממנו במשך ארבע שנים: פגיעה במרכזי הפיקוד של התנועה בבירה. אם החות'ים יענו, כפי שהבטיחו, ב"הסלמה תמורת הסלמה", היעדים הבאים יהיו שוב ארמקו, שדות התעופה והנמלים של הממלכה – ואולי, בכוונה או שלא, גם תשתיות הסמוכות למקומות הקדושים.
סיום
תימן נכנסת לחודש אוקטובר כשהיא שוב במלחמה כוללת, והפעם עם מפה שונה לחלוטין: החות'ים על החוף כולו, סעודיה בשמי צנעא, ואיראן קרובה יותר מתמיד למיצר שדרכו עוברת כעשירית מהסחר הימי העולמי. שנאי החשמל השרוף באל-מדינה הוא פרט קטן בתמונה הזאת, אך הוא ממחיש את מה שיכתיב את השבועות הקרובים – לא עוצמת האש, אלא מי יצליח לשכנע את העולם המוסלמי שהצד השני חצה קו אדום. בינתיים, חמישה פיצוצים בבוקר שישי בצנעא כבר ענו על השאלה מי מוביל כעת את ההסלמה.
