עביר שקיראת, פקידת סעד בעיריית ירושלים אמרה כי יש בשכונה כ-900 תושבים, מתוכם 163 מוכרים לשירותי הרווחה. לרוב המשפחות יש בעיות כלכליות, ישנו פער גדול בין מספר הילדים המוכרים לשירותי הרווחה לבין אלו שמקבלים את השירותים. בשכונה כמעט ואין שירותי רווחה - אין טיפת חלב, אין גנים לילדים ואין מעונות יום בשל כך, כ-70 ילדים מופנים בהסעות למעונות שממוקמים מחוץ לשכונה. מאחר שיש בעיה חמורה של הקמת תשתיות בשכונה, גם אם משרד הרווחה רוצה להקים מוסדות אין לו את האפשרות לעשות זו".
פח'רי אבו דיאב, תושב השכונה אמר שהסבל נובע ממדיניות קבועה של הזנחה ותקף את עיריית ירושלים "מאיימים עלינו כבר במשך שנים שיהרסו לנו את הבתים. עיריית ירושלים הצליחה לרמוס אותנו מבחינה נפשית. שאני נכנס הביתה אני חיי עם ההרגשה שבקרוב ביתי הולך להיהרס ופוחד שהילדים שלי יהיו חסרי בית. הרבה מאוד ילדים מרטיבים את המיטה שלהם בלילה מפחד. עיריית ירושלים רוצה שבמקום הבית שלי יהיה גן, אז מה אני צריך לגור באוהל ולהסתכל על הגן שהוקם על יסודות הבית שלי. העירייה לא יכולה להרוס את החיים שלנו, להרוס את המשפחות שלנו ואת הדו הקיום באזור. נולדתי בשנת 62' בבית שלי, זאת האדמה שלי, שירשתי מאבא וסבא שלי, אם העירייה רוצים לפנות אותנו שיספקו לנו מקום אחר לבנות בו את ביתנו".
אלדד רבינוביץ', המתגורר בבית יהונתן בשכונה "מאז עופרת יצוקה אנחנו נאלצים לנסוע בג'יפ ממוגן ירי, הילדים צריכים לצאת לגן עם 2 מאבטחים והם כל הזמן לא מפסיקים לחטוף בקבוקי תבערה ואבנים מהילדים הערבים. לכל אדם יש זכות לחיים, הזכות הזו לא מתממשת בשכונה שלנו. יש ילדים שגדלים וה"א-ב" שלהם הוא לזרוק אבנים על כלי תחבורה ולסכן חיי אדם".
אבי כהן, סגן מפקד משטרת שלם "יש כמות גדולה מאוד של ילדים מתחת לגיל 12 שמשתתפת בידויי אבנים, אני חושב שהם עושים את זה בגלל שחסר בכפר הרבה דברים בסיסים. למשטרת ישראל אין מה לעשות עם הילדים חוץ מלחקור אותם ולהעביר את המקרה להמשך טיפול אצל פקידת הסעד לפי חוק, הילדים. אני יכול להעיד שקשה מאוד לאבות רבים בשכונה לקבל את העבודה שהילד שלו מעורב בזריקות אבנים".
דהוד עבד אלרזאק, תושב השכונה הגיב לדבריו של סגן מפקד המשטרה ואמר "את הילד הקטן שלי לקחו לחקירה בשעת בוקר מוקדמת, במשך 9 שעות רצופות חקרו אותו, והרביצו לו. הגשתי תלונה במח"ש אבל עד היום לא קיבלתי תשובות מהם." דהוד הוסיף "ילד שאין לו תעסוקה, נאלץ להיזרק ברחוב, לא פלא שם עושים את הדברים האלו. התושבים היהודים בשכונה תקפו את דהוד ושאלו אותו "למה אנחנו חייבים לריב ולזרוק אבנים אחד על השני, למה אתה זורק עלינו אבניים ולא בא ומתאגד איתנו, ביחד נוכל לעייריה ולהלחם על גנים, כבישים נורמאליים ותשתיות".
לדברי טלי ניר מהאגודה לזכויות האזרח 50% מילדי השכונה נושרים מבתי הספר. לגבי הילדים בבית יהונתן ניר אמרה כי "יש לבחון את המשך הנוכחות שלהם שם". ח"כ יעקב כץ (האיחוד הלאומי) תקף את ניר בחזרה ואמר "אתם מטפלים רק בילדים ערבים ולא בילדים יהודים. את שמאלנית, קיצונית שרוצה רק להרוס את מדינת ישראל".
מתי דן, מעמותת עטרת כהונים הציע להקים צוות משותף של ערבים ויהודים למען עתיד הילדים "אין לנו אין שום בעיה לחיות עם ערבים, צריך להוציא את הפוליטיקה מהאג'נדה ולקיים ישיבות משותפות עם עיריית ירושלים למען ילדי סילואן".
לסיכום אמר יו"ר הועדה, ח"כ דני דנון: "הועדה התרשמה שקיים מחסור חמור בתשתיות עבור ילדים ערבים ויהודים כאחד, על משרדי הממשלה והרשויות לפעול לשיפור השירותים והתשתיות בשכונה בהקדם."
דנון קרא לעיירות ירושלים להרחיב את תהליך הרחבת הקרקעות בשביל ליצור יותר שטחים ציבוריים ולמשטרת ישראל להגביר את כוחות הביטחון בשכונה ולהקים תחנת שיטור קהילתי. "אני רואה חשיבות רבה בהקמת צוות משותף של התושבים בשכונה למציאת פיתרון ולשיפור תנאי הילדים בסילואן."