האירוע התרחש בתחילת 2021, במהלך ניתוח אורתופדי בבית חולים פרטי. ט', אח מוסמך, שימש כאח רחוץ בחדר הניתוח — תפקיד המחייב הקפדה על תנאים סטריליים, הגשת מכשירים וציוד למנתח וסיוע ישיר לו. לחדר נכנס נ', נציג חברה לציוד רפואי, שהגיע להדריך את הצוות בשימוש בציוד ייעודי.
העימות החל כשנ' ביקש להפריד בין ציוד החברה לציוד בית החולים. בין השניים התפתח ויכוח, ובמהלכו דרש האח מהסוכן לעזוב את החדר שלוש פעמים, בטענה שהוא מפריע לעבודת הצוות, מתקרב לשדה הסטרילי ומסכן את המטופלת. הסוכן סירב, והוויכוח הידרדר לאלימות.
על פי גרסת הסוכן, האח הסיר את חלוקו, היכה אותו בשני אגרופים באזור הכתפיים, הפיל אותו על ברכו הימנית ובהמשך היכה ובעט בו בעודו שרוע על הרצפה. טכנאית רנטגן שנכחה בחדר העידה כי ראתה את האח דוחף את הסוכן ומטיח אותו לרצפה, ויצאה להזעיק עזרה. האח הכחיש שהיכה באגרופים וטען כי ניסה להרחיק את הסוכן מהחדר, ואילו זה דחף אותו, אחז בידיו ובכתפיו ולבסוף משך אותו עמו אל הרצפה.
השוטרת שהגיעה למקום לא הבחינה בסימני חבלה חיצוניים, והסוכן אף הודיע תחילה כי אינו זקוק לטיפול רפואי — ואף חזר לחדר הניתוח וסייע לצוות בהשלמתו. בהמשך היום החמירו כאביו, ובבדיקת MRI נמצאו בברכו הימנית בצקת בלשד העצם וממצא שפוענח כשבר דחיסה. הוא נזקק לטיפול רפואי ולפיזיותרפיה, ונגד האח הוגש כתב אישום בגין חבלה חמורה — עבירה שבגינה הודיעה המדינה כי היא עשויה לעתור למאסר בפועל.
סנגורו, עו"ד תמיר אלטיט, חלק על גרסת התביעה ועל חומרת העבירה שיוחסה למרשו, והצביע על ליקויים בחקירה — ובהם היעדר תיעוד ממצלמות אבטחה ואי-גביית עדויות מחלק מאנשי הצוות שנכחו בניתוח. שני עדי הגנה תמכו בגרסה שלפיה התפתחו דחיפות הדדיות.
השופטת כרמית פאר גינת מבית משפט השלום בחיפה דחתה את גרסת ההגנה ביחס לעצם התקיפה והעדיפה את עדויות המתלונן וטכנאית הרנטגן. עם זאת, לאחר ששלושה רופאים מומחים נחלקו בשאלת קיומו של שבר, קבעה כי גם אם נגרם שבר אין בכך כדי להוכיח בהכרח חבלה חמורה — בין היתר משום שהפגיעה טופלה באופן שמרני וההחלמה הייתה צפויה בתוך שבועות או חודשים. האח זוכה מעבירת החבלה החמורה, אך הורשע בתקיפה הגורמת חבלה ממשית.
גם הרשעה בעבירה הקלה יותר עלולה הייתה לעלות לאח ברישיונו המקצועי ובפרנסתו. בית המשפט שמע כי מדובר באדם בשנות ה-40 לחייו, נשוי ואב לילדים, שעבד שנים בחדרי ניתוח, למד לתואר שני בסיעוד והתנדב שנים בארגון איחוד הצלה, לרבות בטיפול בפצועים במהלך המלחמה; כן שימש עד תביעה מרכזי בתיק רצח חמור וספג בעקבות עדותו איומים על חייו. שירות המבחן התרשם כי אין לו עבר פלילי, כי קיבל אחריות והביע חרטה, והעריך שהסיכון להישנות אלימות מצדו נמוך מאוד.
המדינה התנגדה לביטול ההרשעה בטענה לחומרת האלימות בחדר הניתוח, וביקשה עונש שנע בין מספר חודשי מאסר בעבודות שירות לשנת מאסר בפועל. השופטת פאר גינת קיבלה את עמדת ההגנה: היא הדגישה כי האלימות הייתה חמורה ובלתי מוצדקת, אך מדובר באירוע ספונטני ואימפולסיבי שאינו מעיד על דפוס התנהגות אלים, וכי הרשעה עלולה להוביל להליכים משמעתיים, להשעיית רישיונו או לפיטוריו ולפגיעה מיידית ובלתי הפיכה בפרנסתו.
בסופו של דבר בוטלה ההרשעה הפלילית, תוך הותרת הקביעה כי האח ביצע תקיפה הגורמת חבלה ממשית. על האח הוטלו צו מבחן למשך שנה, 260 שעות שירות לתועלת הציבור, פיצוי למתלונן בסך 10,000 שקלים בשלושה תשלומים והתחייבות כספית בסך 30,000 שקלים להימנע מאלימות במשך שנה.
