טיול בוורונה: המדריך המלא לעיר של רומיאו ויוליה – שכונות, מסלול של שלושה ימים, כרטיסים, אוכל וטיולי יום

הארנה של ורונה, האמפיתיאטרון הרומי מהמאה הראשונה לספירה, בלב כיכר ברה | צילום: צילום: Zairon, ויקישיתוף, CC BY-SA 4.0

למה דווקא ורונה, ולמה היא מתאימה כל כך לישראלים

יש ערים שמתגלות לאט, וורונה היא ההפך הגמור. את יורדת מהרכבת, הולכת עשר דקות, ופתאום עומדת מול אמפיתיאטרון רומי שלם שנבנה בשנות השלושים של המאה הראשונה לספירה – לפני הקולוסיאום, אגב – ושעדיין עובד. לא כאתר ארכיאולוגי שמסתכלים עליו מאחורי גדר, אלא כאולם הופעות פעיל שבכל קיץ נדחסים אליו אלפי אנשים עם כריות קטנות על מדרגות האבן כדי לראות אאידה או כרמן מתחת לכוכבים.

אבל הארנה היא רק הכניסה. ורונה היא עיר בגודל שפוי – כ-260 אלף תושבים, ומרכז היסטורי שאפשר לחצות ברגל בעשרים דקות – שיושבת בתוך פרסה שיוצר נהר האדיג'ה. היא ורודה-כתומה, בנויה מאבן גיר מקומית שנקראת רוסו ורונה, ויש בה שכבות של כל ההיסטוריה האיטלקית בבת אחת: שער רומי, כנסייה רומנסקית, מצודה מימי הביניים, ארמונות רנסנס וגינה שמתפתלת במעלה גבעה. הכול בלי התורים של פירנצה ובלי הצפיפות של ונציה.

ולישראלים יש סיבה פרקטית נוספת: ורונה היא בסיס מעולה. אגם גארדה נמצא בחצי שעה, ונציה בשעה וחצי ברכבת, מילאנו בשעה וחצי, גבעות הכרמים של ולפוליצ'לה ברבע שעה נסיעה. אם יש לכם שבוע בצפון איטליה ואתם מתלבטים איפה לשים את המזוודה – ורונה היא תשובה טובה במיוחד. (אם אתם מתכננים מסלול רחב יותר, שווה לקרוא קודם את המדריך המלא לטיול באיטליה.)

איך מגיעים, מתי כדאי, וכמה ימים להקדיש

אין טיסה ישירה מתל אביב לוורונה, אבל אל תיבהלו: זה לא באמת מסבך. שלוש האפשרויות הנפוצות הן נחיתה בונציה (VCE) ורכבת של כשעה וחצי, נחיתה במילאנו (מלפנסה או ברגמו) ורכבת של כשעה וחצי עד שעתיים, או טיסה עם קונקשן קצר ישירות לשדה התעופה של ורונה (VRN), שנמצא 12 ק"מ מהעיר ומחובר אליה בשאטל ייעודי שלוקח כרבע שעה.

הרכבת היא בדרך כלל הפתרון הנוח ביותר. תחנת Verona Porta Nuova נמצאת כקילומטר וחצי מהארנה – עשרים דקות הליכה נעימה או נסיעה קצרה באוטובוס. כרטיסים לרכבות המהירות משתלם לקנות מראש באתר טרניטליה או איטלו; ההפרש בין כרטיס שנקנה חודש לפני לבין כרטיס שנקנה ביום הנסיעה יכול להיות פי שלושה.

מתי לבוא: אפריל-מאי ו-ספטמבר-אוקטובר הם החלון המושלם – מזג אוויר נוח, גינות פורחות או צבעי סתיו, ומחירים סבירים. יולי-אוגוסט חמים ולחים (הטמפרטורות מטפסות בקלות מעל 33 מעלות) אבל זו עונת האופרה בארנה, ויש בזה משהו. דצמבר מביא שוק חג מולד נחמד בכיכר ברה ואווירה חורפית, ו-ינואר-פברואר הם החודשים הכי זולים והכי שקטים.

כמה ימים: יום אחד מספיק כדי לראות את הכותרות, שלושה ימים מאפשרים להכיר את העיר באמת ולצאת ליום אחד מחוצה לה. ההמלצה שלי: שלושה לילות, שמאפשרים שני ימים מלאים בעיר ויום אחד לאגם גארדה או לוולפוליצ'לה.

השכונות: איפה לישון בוורונה ולמה

ורונה קטנה, אז כמעט כל מקום בתוך המרכז עובד. ובכל זאת, יש הבדלים:

• Città Antica (העיר העתיקה) – הלב שבתוך קשת הנהר, בין הארנה לפיאצה דלה ארבה. פה תמצאו את רוב האתרים, את המסעדות הטובות ואת רחובות האבן היפים. יקר יותר, רועש יותר בלילות סוף שבוע, אבל חוסך כל נסיעה.
• Veronetta – הגדה השנייה של הנהר, השכונה הסטודנטיאלית. פחות מטופחת, הרבה יותר אותנטית: ברים של מקומיים, מחירים נמוכים ב-30 אחוז, ועדיין עשר דקות הליכה מהמרכז. אם יש לכם תקציב מוגבל, זו הבחירה.
• Borgo Trento – מצפון למרכז, שכונת מגורים בורגנית ושקטה עם טיילת לאורך הנהר. מתאימה למשפחות שמחפשות דירה גדולה ורגועה.
• סביבת Porta Nuova – ליד תחנת הרכבת. פרקטית מאוד אם אתם עושים טיולי יום כל יום, אבל חסרת קסם. שווה רק אם המחיר מצדיק.

טיפ: ורונה גובה מס עירוני (tassa di soggiorno) של כ-1.5-3 אירו לאדם ללילה, שמשולם במזומן בצ'ק-אין ולא כלול במחיר שראיתם באינטרנט. אל תופתעו.

יום ראשון: הארנה, כיכר ברה והלב ההיסטורי

התחילו מוקדם, בשמונה וחצי, בפיאצה ברה. בשעה הזאת הכיכר הענקית כמעט ריקה, המלצרים עדיין פורסים שמשיות, והארנה עומדת שם לבד. הכניסה לארנה נפתחת ב-9:00 (בימי שני לרוב מאוחר יותר), והשעה הראשונה היא הכי טובה – אפשר לעלות ליציעים העליונים, לשבת על מדרגת אבן ולהבין את הסדר גודל. העלות כ-12 אירו, וההמלצה היא להזמין מראש אונליין בימי קיץ.

מהארנה עולים בVia Mazzini, רחוב הקניות המרוצף של העיר, צפונה. הוא מוביל ישירות אל פיאצה דלה ארבה – הכיכר שהייתה פורום רומי, אחר כך שוק הירקות של ימי הביניים והיום ליבה הפועם של העיר. תסתכלו למעלה: החזיתות מצוירות בפרסקאות דהויות, ובפינה ניצב מגדל Torre dei Lamberti, 84 מטר. יש מעלית עד שני שלישים מהדרך ואז עוד כמה עשרות מדרגות, והנוף מלמעלה – ים של גגות רעפים כתומים עם הרי האלפים באופק – הוא התמונה שתזכרו.

ממש ליד, דרך קשת אבן, נפתחת פיאצה דיי סיניורי השקטה יותר, ומאחוריה קברי הסקאליג'רי – מצבות גותיות מרהיבות של השושלת ששלטה בוורונה במאות ה-13 וה-14 ושהעניקה לעיר את מרבית מה שאנחנו רואים בה היום. אפשר לראות אותן מצוין גם מבחוץ, דרך סורג הברזל המעוטר.

אחר הצהריים: בית יוליה (Casa di Giulietta). בואו נהיה כנים – זו חצר צפופה, המרפסת נוספה למבנה רק ב-1936, ושייקספיר מעולם לא ביקר בוורונה. ובכל זאת, האנרגיה שם מדבקת, והחצר עצמה יפה. הטיפ: הכניסה לחצר חינם, והכניסה לבית פנימה עולה כ-12 אירו ולא ממש הכרחית. לכו בשמונה בבוקר או אחרי שבע בערב, ותקבלו את המקום כמעט לעצמכם.

יום שני: קסטלוקיו, סן זנו והנהר

היום השני שייך למערב העיר, והוא פחות עמוס בתיירים. מתחילים בקסטלוקיו – מצודת לבנים אדומה שבנה קנגרנדה השני ב-1354, לא כדי להתגונן מאויב חיצוני אלא כדי להתגונן מתושבי ורונה עצמם. בתוכה יושב היום מוזיאון אמנות מצוין (כ-9 אירו), אבל אפילו אם אתם לא נכנסים – הגשר שמאחורי המצודה שווה את הביקור לבדו.

Ponte Scaligero, גשר קסטלוקיו, נבנה באותה לבנה אדומה ונהרס כליל בסוף מלחמת העולם השנייה. הוורונזים דגו את האבנים המקוריות מקרקעית הנהר ובנו אותו מחדש אבן אחר אבן. לכו עליו לאט, עצרו באמצע, הסתכלו על האדיג'ה הירוקה זורמת מתחת.

עוד עשר דקות הליכה מערבה ומגיעים לבזיליקת סן זנו מג'ורה, ולדעתי המבנה היפה ביותר בוורונה. זו כנסייה רומנסקית מהמאה ה-12, עם חזית פסים של אבן גיר בהירה, חלון ורד ענק שנקרא "גלגל המזל", ודלתות ברונזה מהמאה ה-11 שמספרות סיפורים מקראיים בתבליטים מגושמים ומקסימים. בפנים ממתינה מזבח מאת מנטניה, וקריפטה שבה – לפי המסורת – התחתנו רומיאו ויוליה. הכניסה כ-4 אירו וכמעט תמיד שקט שם.

יום שלישי: הגדה השנייה, הגנים והנוף

חוצים את פונטה פייטרה – הגשר הרומי העתיק בעיר, שגם הוא פוצץ ב-1945 ונבנה מחדש מאבניו – אל ורונטה. ממש מעבר לגשר מטפס התאטרון הרומי במדרון, מהמאה הראשונה לפני הספירה, ומעליו מוזיאון ארכיאולוגי קטן ששוכן במנזר לשעבר. הנוף מהיציעים העליונים חזרה אל העיר, עם הנהר מתעקל והמגדלים מאחור, הוא אחד מהטובים בוורונה.

משם, חמש דקות הליכה, גן ג'וסטי (Giardino Giusti) – גן רנסנס מ-1570 שהוא אחד הסודות הכי שמורים של העיר. החלק התחתון מסודר וגזום להפליא, ומהחלק העליון מטפסת שדרת ברושים בני מאות שנים עד למרפסת תצפית. גתה ומוצרט ביקרו כאן. הכניסה כ-10 אירו, והשעה האחרונה לפני הסגירה היא הזמן הכי יפה.

לסיום היום – עלייה לקסטל סן פייטרו. אפשר ברגל (כ-150 מדרגות) או ברכבל קצר מליד התאטרון הרומי שעולה כ-2 אירו. מלמעלה נפרש הנוף הקלאסי של ורונה: הנהר, הגשרים, הגגות הכתומים והארנה הרחק מאחור. תגיעו כחצי שעה לפני השקיעה.

כרטיסים: האם VeronaCard משתלם?

ורונה מציעה כרטיס משולב בשם VeronaCard בשתי גרסאות – 24 שעות (כ-27 אירו) ו-48 שעות (כ-32 אירו). הוא כולל כניסה לארנה, לקסטלוקיו, למגדל למברטי, לתאטרון הרומי, לבית יוליה, לקברי הסקאליג'רי, לכנסיות המרכזיות ולעוד כמה אתרים, וגם נסיעות חופשיות באוטובוסים העירוניים.

החשבון פשוט: אם אתם מתכננים לבקר בארבעה אתרים ומעלה ביומיים, הכרטיס של 48 שעות משתלם. אם אתם מהסוג שמסתפק בארנה ובהליכות – לא. שימו לב שבגרסת ה-48 שעות השעון מתחיל לרוץ מהכניסה הראשונה, לא מהרכישה, אז אל תפעילו אותו בשעה ארבע אחר הצהריים.

כרטיס נפרד ששווה להזכיר הוא Verona Chiese (כ-6 אירו), שמכסה את ארבע הכנסיות המרכזיות – סן זנו, הדואומו, סנטה אנסטזיה וסן פרמו. אם הכנסיות מעניינות אתכם אבל שאר האתרים פחות, זו העסקה הטובה בעיר.

תחבורה: למה כנראה לא תצטרכו אותה

האמת הפשוטה היא שבוורונה הולכים ברגל. המרכז ההיסטורי כולו אזור הולכי רגל או תנועה מוגבלת (ה-ZTL הידוע לשמצה), והמרחק בין שני הקצוות הכי רחוקים שתבקרו בהם הוא בערך 25 דקות הליכה.

אוטובוסים עירוניים (ATV) עולים כ-1.5 אירו לכרטיס שנקנה בחנות טבק, ומשמשים בעיקר לנסיעה מתחנת הרכבת או לשדה התעופה. ואזהרה חשובה למי ששוכר רכב: אל תיכנסו ברכב לאזור ה-ZTL. מצלמות מצלמות אוטומטית, והקנס מגיע לישראל חודשים אחר כך עם תוספת דמי טיפול. חנו בחניונים שמחוץ למרכז – Cittadella או Arena – והיכנסו ברגל.

אוכל: מה אוכלים בוורונה ואיפה

הוורונזים לא מתביישים: המטבח המקומי שמן, עשיר ומבוסס על בשר, חמאה ואורז – לא על שמן זית ועגבניות כמו בדרום. הנה מה שחייבים לנסות:

• Risotto all'Amarone – ריזוטו שמבושל ביין האמרונה המקומי, סגול עמוק ועשיר. המנה המזוהה ביותר עם העיר.
• Pastissada de caval – נזיד בשר סוס מיושן ביין. לא לכל אחד, אבל זו המנה ההיסטורית של ורונה.
• Bigoli – פסטה עבה ומחוספסת מחיטה מלאה, מוגשת לרוב ברוטב ברווז או סרדינים.
• Gnocchi – ורונה מתהדרת בתואר "בירת הניוקי", ובכל פברואר נערך כאן פסטיבל ניוקי שלם.
• Pandoro – העוגה המתוקה והרכה שנולדה בוורונה והפכה לקלאסיקת חג מולד איטלקית.

לשתייה: אזור ולפוליצ'לה שמצפון לעיר מייצר את אמרונה, יין אדום עשיר מענבים מיובשים, את ריפאסו הקל יותר ואת ולפוליצ'לה קלאסיקו היומיומי. מדרום מגיע הלבן של סואבה.

טיפ מעשי: במקום ארוחת ערב כבדה, נסו את מנהג ה-aperitivo. בין שש לשמונה, ברים רבים מגישים כוס יין או שפריץ בכ-4-6 אירו ומעמיסים לצידה צלחת נקניקים, גבינות וקרוסטיני. בפיאצה דלה ארבה ובוורונטה זו ארוחת ערב של ממש בשליש מהמחיר.

טיולי יום מוורונה: ארבע אפשרויות מצוינות

כאן ורונה באמת מצדיקה את עצמה כבסיס. כל היעדים הבאים נמצאים בפחות משעה וחצי:

1. אגם גארדה וסירמיונה (30-40 דקות) – האגם הגדול באיטליה, ועל לשון יבשה צרה שנכנסת לתוכו יושבת סירמיונה, עיירה קטנה ומוקפת מים עם מצודת סקאלג'רו שהנמל שלה הוא אחד המראות המצולמים ביותר בצפון איטליה. אפשר להגיע ברכבת עד Desenzano ומשם אוטובוס או מעבורת. בקצה הלשון יש את "המערות של קטולוס" – חורבות וילה רומית ענקית מול המים – וחופים עם מים בצבע טורקיז מפתיע.

2. גבעות ולפוליצ'לה (20 דקות) – אזור היין שמצפון לעיר, פסיפס של כרמים, מטעי דובדבנים וכפרי אבן קטנים. יקבים רבים מציעים סיורי טעימות בתיאום מראש בכ-25-40 אירו לאדם, כולל הסבר על שיטת ה-appassimento – ייבוש הענבים על מחצלות עץ במשך חודשים לפני התסיסה, שזה סוד העוצמה של האמרונה. אל תשכחו שמי שנוהג לא טועם.

3. ונציה (שעה וחצי ברכבת) – כן, אפשר בהחלט לעשות את ונציה כטיול יום מוורונה. צאו ברכבת הראשונה, חזרו אחרי ארוחת ערב, ותרוויחו יום מלא בעיר התעלות בלי לשלם על לינה שם. למי שרוצה להעמיק – המדריך המלא לטיול בוונציה.

4. מנטובה (45 דקות) – עיר רנסנס מוקפת שלושה אגמים מלאכותיים, שבה שלטה משפחת גונזאגה. ארמון הדוכסים שלה הוא אחד הגדולים באירופה, ו"חדר הענקים" בארמון דל טה הוא אחד החללים המצוירים המדהימים שתראו. תיירים ישראלים כמעט לא מגיעים לשם, וזה חלק מהקסם.

ואם אתם ממשיכים צפונה או מערבה, מילאנו נמצאת בשעה וחצי, ובולוניה – בירת האוכל של איטליה – במרחק דומה דרומה.

האופרה בארנה: החוויה שלא דומה לכלום

אם אתם מגיעים בין סוף יוני לתחילת ספטמבר, קחו בחשבון ערב אחד באופרה. פסטיבל האופרה בארנה פועל מאז 1913, והמופעים מתקיימים בלי הגברה כמעט – האקוסטיקה הטבעית של המבנה בת אלפיים השנה עושה את העבודה.

המחירים נעים בין כ-30 אירו למקום על מדרגות האבן (gradinata) ועד מאות אירו לכיסאות בזירה. ההמלצה הכנה: קנו את המקומות הזולים. חובה לקחת כרית – אפשר לשכור במקום בכ-5 אירו – כי אתם יושבים על אבן ארבע שעות. המופע מתחיל ב-21:00 ונגמר אחרי חצות, ובמסורת ותיקה הקהל מדליק נרונים קטנים לפני ההתחלה. זה מראה שלא שוכחים.

ורונה עם ילדים

ורונה היא עיר ידידותית למשפחות יותר ממה שנדמה. הארנה עצמה מרתקת ילדים – לטפס על יציעי אבן רומיים זה משחק, לא מוזיאון. הרכבל לקסטל סן פייטרו קצר ומהנה, גן ג'וסטי מסתיר מבוך שיחים קטן שילדים אוהבים, וכיכר ברה עם הקרוסלה שלה ועגלות הגלידה היא נקודת הפוגה מצוינת.

בחצי שעה נסיעה נמצא גרדלנד, פארק השעשועים הגדול באיטליה, עם אקווריום ענק לצידו. ואם אתם רוצים יום מים – חופי אגם גארדה רדודים ונוחים, ובפסקיירה יש פארק מים גדול.

כמה זה עולה: תקציב יומי מציאותי

• חסכוני: כ-70-90 אירו לאדם ליום – לינה בהוסטל או דירה בוורונטה, ארוחות מהשוק ואפריטיבו, הליכה בלבד, 1-2 אתרים.
• בינוני: כ-130-170 אירו לאדם ליום – מלון שלושה כוכבים במרכז, ארוחת צהריים קלה וארוחת ערב במסעדה, VeronaCard, טיול יום ברכבת.
• מפנק: מ-250 אירו לאדם ליום – מלון בוטיק בעיר העתיקה, מסעדות שף, סיור יקבים פרטי בוולפוליצ'לה, כרטיס אופרה טוב.

חמישה דברים שהייתי רוצה לדעת מראש

• הרבה אתרים סגורים בבוקר יום שני. הארנה, קסטלוקיו ומגדל למברטי פותחים בדרך כלל רק ב-13:30 או 13:45. תכננו את יום שני להליכות וכנסיות.
• הכנסיות דורשות לבוש צנוע. כתפיים וברכיים מכוסות – כדאי צעיף קל בתיק בקיץ.
• המים מהברזייה בטוחים לשתייה. יש ברזיות ציבוריות בכל כיכר כמעט. קחו בקבוק רב-פעמי וחסכו כמה אירו ביום.
• שעת הסייסטה אמיתית. חנויות קטנות רבות נסגרות בין 13:00 ל-15:30. אל תתכננו קניות לשעות האלה.
• "Coperto" הוא לא טיפ. במסעדות נגבית אגרת שולחן של 2-3 אירו לסועד. הטיפ באיטליה לא חובה, ו-5-10 אחוז נחשב נדיב.

לסיכום

ורונה לא מנסה להרשים אתכם. היא לא בגודל של רומא ולא ייחודית כמו ונציה, ואין בה מוזיאון שעומד בשורה אחת עם האופיצי. מה שיש בה זה דבר אחר: עיר שלמה ויפה שעדיין מתפקדת כעיר, שאפשר לעבור בה ברגל מקצה לקצה, שבה אמפיתיאטרון בן אלפיים שנה פתוח לקהל בערב קיץ רגיל, ושיושבת בדיוק באמצע בין האגם, ההרים והערים הגדולות של צפון איטליה.

שלושה לילות בוורונה הם מהעסקאות הטובות ביותר שאפשר לעשות בטיול לאיטליה – ובניגוד ליעדים החבוטים, יש סיכוי טוב שתחזרו עם תחושה שגיליתם משהו.