תעסוקה: הציון הנמוך ביותר
הנתון החמור ביותר עוסק בתחום התעסוקה. הסקר, שכלל 1,165 מרואיינים מרחבי הנגב, מצביע על תסכול עמוק בתחום זה, שקיבל את הציון הנמוך ביותר — 2.53 מתוך 5. כ-49% מהתושבים מדרגים את התעסוקה כאחד משלושת הנושאים החשובים ביותר, אך זהו גם התחום שבו הפער בין חשיבותו לבין המענה בשטח הוא הגדול ביותר. כמחצית מהמשיבים אינם חשים שקיימות באזורם הזדמנויות תעסוקה התואמות את כישוריהם, והתסכול חוצה שכבות — החל ממובטלים ועד לשכירים, מנהלים וסטודנטים.
משילות, ביטחון ואמון בממשלה
הדו"ח חושף גם את אתגרי המשילות, הביטחון והאמון בממשלה. תחושת הביטחון בבאר שבע ובנגב המזרחי נמוכה באופן מדאיג ומשתווה לזו שבעוטף עזה, הפעם בהקשר של בעיית המשילות והפשע המקומי. 67% מהתושבים כלל אינם מודעים לתוכניות הממשלה שיועדו לאזור, ו-66% מרגישים שקולם אינו נשמע בקרב מקבלי ההחלטות. רמת האמון בתפקוד הממשלה עומדת על ממוצע נמוך של כ-2.5 בכל אזור הנגב.
נתון נוסף נוגע לסכנת "הגירה שלילית" שקטה: האוכלוסיות הנוטות יותר לשקול את עזיבת הנגב הן דווקא בעלות ההשכלה האקדמית, צעירים, משפחות ללא ילדים ואוכלוסייה חילונית — מגמה שעלולה לשנות לרעה את המבנה הדמוגרפי והכלכלי של האזור בטווח הארוך.
חבל תקומה והחברה הבדואית
באזור חבל תקומה והעוטף ניכר פער חד בין המענה בשעת החירום לבין השיקום הארוך: תהליך הפינוי זכה להערכה גבוהה (3.83 מתוך 5), ואילו הסיוע בחזרה הביתה קיבל ציון נמוך (2.12). ביישובי הנגב המערבי הסמוכים לחבל תקומה מעריכים התושבים את המיגון ואת מערך החוסן, אך חשים שתוכניות הפיתוח אינן מגיעות ליישובם (2.09 מתוך 5).
בסקר הייעודי שנערך בערבית בקרב החברה הבדואית — מדגם שאינו מייצג וכולל ברובו נשים צעירות — התמונה מורכבת יותר. המשיבים מעריכים טוב יותר משאר תושבי הנגב את התחבורה הציבורית (3.02 לעומת 2.58) ואת השיפור בשירותי הבריאות (2.99 לעומת 2.53), שני תחומים שבהם תוכנית החומש לחברה הבדואית כוללת פרקים ייעודיים. בביטחון, ברווחה ובתעסוקה הערכותיהם דומות לאלה של שאר תושבי הנגב.
"קריאה לפעולה"
"אחרי השבעה באוקטובר, מדינת ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להמשיך להתייחס לפיתוח הנגב כאל יעד משני. חיזוק הנגב הוא השקעה אסטרטגית ישירה בביטחון, בחוסן הלאומי ובצמיחה העתידית של המדינה. דו"ח זה הוא קריאה לפעולה. כחוקר המתמחה בפיתוח כלכלי אזורי, אני רואה בהשקעה בנגב לא רק מחויבות חברתית, אלא בראש ובראשונה מהלך בעל היגיון כלכלי לאומי. על מקבלי ההחלטות לתרגם את הממצאים למדיניות ממוקדת. מימוש הפוטנציאל של הנגב הוא אינטרס כלכלי ואסטרטגי של מדינת ישראל כולה"
אמר פרופ' מיקי מלול, ראש אסטרטגיית נגב באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ושותף לכתיבת הדו"ח.
"ממצאי הדו״ח מצביעים על אתגרים משמעותיים, אך גם על הזדמנויות גדולות. המבחן האמיתי של מדיניות הממשלה אינו מספר ההחלטות שאושרו, אלא השינוי המוחשי שתושבי הנגב חווים בחיי היומיום. ממצאים אלה מדגישים את הצורך לראות בנגב אזור בעל חשיבות אסטרטגית לעתידה של מדינת ישראל, המחייב השקעה לאומית משמעותית, עקבית וארוכת טווח בביטחון, בחינוך, בתשתיות, באיכות החיים ובפיתוח הכלכלי. בקרן מיראז' אנו מאמינים שהשקעה זו צריכה להתבסס גם על היתרונות הייחודיים של הנגב, על ההון האנושי שבו ועל שיתופי פעולה אזוריים. פעילותנו בתחומי הדזרטק, החדשנות, היין והתיירות ממחישה כיצד פיתוח מנועי צמיחה אזוריים יכול להשתלב בחזון רחב יותר לעתיד הנגב"
הסבירה ניקול הוד סטרו, מנכ"לית קרן מיראז'.
"הדו״ח לזקן ממחיש עד כמה חיזוק הנגב הוא משימה ואינטרס לאומי. ההתיישבות בנגב, ובפרט בפתחת ניצנה, היא חלק בלתי נפרד מהחוסן ומהביטחון של מדינת ישראל. המציאות הביטחונית, איום האמל״ח הבלתי חוקי והצורך בחיזוק המשילות מחייבים את המדינה להסתכל על הנגב בראייה אסטרטגית רחבה ולפעול בהתאם. כדי לממש את הפוטנציאל הזה, המדינה נדרשת להשקיע בתשתיות, בתחבורה, בתעסוקה ובפיתוח ההתיישבות, ולאפשר לעוד משפחות וצעירים לבחור בנגב כביתם. תושבי הנגב מוכיחים מדי יום את המחויבות שלהם לאזור, אבל המחויבות הזו חייבת להיות הדדית. חיזוק הנגב הוא לא סיסמה, אלא משימה לאומית שדורשת החלטות, תקציבים ובעיקר ביצוע בשטח"
אמר ערן דורון, ראש המועצה האזורית רמת הנגב.
קווי המדיניות המוצעים לממשלה הבאה
הדו"ח מציע ארבעה קווי מדיניות מרכזיים. הראשון הוא מעבר ממדיניות סובסידיות למערכות אזוריות — התמקדות בפיתוח תשתיות תעבורה ותקשורת דיגיטלית וחיזוק יכולות התעסוקה וההכשרה של כוח האדם המקומי, במקום הסתמכות על תמריצים ישנים. השני הוא חיזוק מעמד השלטון המקומי ושילוב עמוק יותר של הרשויות המקומיות ביישום החלטות הממשלה, לאור ההערכה הגבוהה שלה זוכים השירותים המוניציפליים ביחס לשירותים הממשלתיים הארציים. השלישי הוא טיפול נחוש במשילות ובביטחון הפנימי, ובכלל זה מיגור הפשיעה בבאר שבע ובנגב המזרחי כתנאי קריטי למניעת בריחת אוכלוסייה חזקה למרכז הארץ. הרביעי הוא יצירת ערוצי שיתוף ושקיפות — בניית מנגנונים שיחזירו את אמון הציבור וישמעו את קול התושבים בתהליכי קבלת ההחלטות.
לדברי עורכי הדו"ח, המחויבות המדינית כלפי פיתוח הנגב דורשת מעקב רב-שנתי אחר ביצוע ההחלטות הנוגעות אליו, מעקב שאינו תלוי בשיקולים פוליטיים זמניים. על כן, כך נטען, על הממשלה הבאה להיעזר בדו"ח כדי לחזק את החשיבות האסטרטגית של הנגב לעתידה של מדינת ישראל.
