למה פורטו דווקא, ולא עוד בירה אירופית
יש משהו כמעט עקשן בפורטו. בזמן שליסבון התרככה והתמלאה בבתי קפה מהוקצעים ובמלונות בוטיק, העיר השנייה של פורטוגל נשארה גסה קצת בקצוות – גרניט אפור, חזיתות שהטיח נושר מהן, כביסה שמתנפנפת מעל סמטאות ברוחב של מטר וחצי, וריח של סרדינים צלויים שמגיע מאיזה חלון פתוח בדיוק כשאתם מטפסים במדרגות. הפורטוגלים עצמם אומרים את זה במשפט שחוק: "קוימברה לומדת, בראגה מתפללת, ליסבון מתהדרת – ופורטו עובדת". היא לא מנסה למצוא חן, ובדיוק בגלל זה קשה לא להתאהב בה.
מעשית, פורטו היא אחד היעדים המשתלמים באירופה המערבית. ארוחה טובה במסעדת שכונה עדיין נגמרת בסכום נוח, כוס יין פורט במרתף עתיק עולה כמה אירו בודדים, והמרכז ההיסטורי כולו – המוכר כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו – הוא מרחק הליכה אחד גדול. הנקודה היחידה שצריך להפנים מראש: פורטו בנויה על מדרון תלול שיורד אל נהר הדואורו, וכל טיול בה הוא אימון מדרגות. נעליים טובות הן לא המלצה, הן תנאי.
אם אתם מתכננים מסלול רחב יותר בפורטוגל, שווה לקרוא קודם את המדריך המלא לטיול בפורטוגל, ואם פורטו היא התחנה השנייה שלכם אחרי הבירה – המדריך לטיול בליסבון יחסוך לכם חפירה.
מתי לנסוע, ואיך מגיעים
פורטו היא עיר אטלנטית, וזה אומר מזג אוויר הפכפך יותר ממה שרוב הישראלים מצפים לו מ"דרום אירופה". החורף שלה רטוב ממש – דצמבר עד פברואר הם החודשים הגשומים ביותר, עם טמפרטורות נעימות אבל שמיים אפורים. הקיץ, לעומת זאת, כמעט מושלם: יולי ואוגוסט נעימים ויבשים, ולרוב פחות לוהטים מספרד או מדרום איטליה. החלון הטוב ביותר, לטעמי, הוא מאי-יוני וספטמבר-אוקטובר: העיר ריקה יותר, המחירים שפויים, ובעמק הדואורו ספטמבר-אוקטובר הם עונת הבציר – הגבעות צבועות בחום-אדום והאחוזות פתוחות לקהל.
תאריך אחד שכדאי לסמן ביומן: 23 ביוני, ליל סאו ז'ואאו, החג העירוני המטורף של פורטו, שבו העיר כולה יוצאת לרחוב, חובטת זו בזו בפטישי פלסטיק, אוכלת סרדינים ומשלחת פנסי נייר לשמיים. אם זה המועד שלכם – להזמין לינה חודשים מראש.
שדה התעופה פרנסישקו סא קרניירו נמצא כ-11 ק"מ מצפון למרכז. אין כיום טיסה ישירה קבועה מישראל לפורטו, ורוב המטיילים נוחתים בליסבון או עוברים דרך צומת אירופי. מליסבון הרכבת המהירה (Alfa Pendular) עושה את הדרך בכשלוש שעות ללב העיר, וזו אופציה נוחה הרבה יותר מטיסה פנימית. משדה התעופה למרכז: קו המטרו הסגול (E) נוסע עד תחנת Trindade בכ-30 דקות – פשוט, זול וללא פקקים.
השכונות: איפה מה נמצא
פורטו קטנה, אבל האופי שלה משתנה דרמטית בין רחוב לרחוב. זה המיפוי שעוזר להתמצא:
- ריביירה (Ribeira) – הרובע שעל גדת הנהר, זה שרואים בכל גלויה: חזיתות צבעוניות דחוסות, מסעדות עם שולחנות על המזח וגשר דום לואיש מעל. יפה להחריד, יקר, ומלא תיירים מ-11 בבוקר עד הערב. מושלם לשוטטות בשקיעה, פחות ללינה.
- באישה (Baixa) ואליאדוש – המרכז המסחרי, סביב שדרות אליאדוש הרחבות ובניין העירייה. כאן תמצאו את רוב החנויות, את תחנת סאו בנטו ואת הקישוריות הטובה ביותר למטרו.
- ויטוריה וקורדוארייה – העיר הגבוהה: מגדל הקלריגוש, חנות הספרים לֵלוּ, בתי קפה ותיקים וסמטאות שבהן הרבה ישראלים מגלים את פורטו האמיתית.
- בוליאו (Bolhão) – שכונת השוק, אזרחית ועובדת, עם רחוב Santa Catarina למסחר ועם מסעדות שכונה שבהן המחיר עדיין הגיוני.
- בואוויסטה (Boavista) – פורטו המודרנית: קאזה דה מוזיקה, מוזיאון סראלבש ובנייני משרדים. שקטה, ירוקה ונוחה למשפחות.
- פוז דו דורו (Foz) – שם הנהר נשפך לאוקיינוס: טיילת, מגדלורים, חופים וגלים גדולים. מגיעים לכאן בחשמלית 1 לאורך הנהר, וזה אחד הדברים היפים בעיר.
- וילה נובה דה גאיה – טכנית עיר נפרדת, בגדה הדרומית, אבל פרקטית היא השכונה הסמוכה. כאן יושבים כל מרתפי יין הפורט.
איפה לישון – ולמה
לזוג שבא לשלושה-ארבעה ימים הייתי ממליצה על ויטוריה או באישה: הכול במרחק הליכה, המטרו קרוב, ובערב לא צריך לטפס חזרה במדרון מהריביירה. מי שרוצה את הנוף – גאיה, באזור Jardim do Morro, נותנת את קו הרקיע המפורסם של פורטו מהחלון, במחירים נמוכים יותר, במחיר חציית גשר בכל בוקר. משפחות עם ילדים ירוויחו מבואוויסטה (רחובות רחבים, פארקים, חניה) או מפוז אם הים חשוב. את הריביירה עצמה הייתי משאירה לארוחות ערב בלבד.
מסלול של שלושה ימים בפורטו
יום ראשון: העיר הגבוהה, מהקלריגוש אל הנהר
מתחילים בתחנת סאו בנטו – לא כדי לנסוע, אלא כדי לעמוד באולם הכניסה. אלפי אריחי אזולז'וס מכסים את הקירות בסצנות מההיסטוריה הפורטוגלית, וזו אחת הכניסות היפות בעולם לתחנת רכבת. משם עולים אל מגדל הקלריגוש: מדרגות צרות מובילות אל התצפית הטובה ביותר על העיר, ומי שמגיע ממש עם הפתיחה חוסך תור ארוך. בדרך למטה נכנסים לחנות הספרים לֵלוּ, זו עם גרם המדרגות האדום והתקרה המגולפת. הכניסה בתשלום וצריך להזמין כרטיס מראש, אבל הסכום מתקזז מול רכישת ספר.
אחר הצהריים מוקדשים לכנסיית הכרמל ולקיר האזולז'וס הענק שלה, לקתדרלה (Sé) שמשקיפה מלמעלה, ואז לירידה האיטית במדרגות אל הריביירה. שם מתיישבים על המזח, מזמינים כוס ויניו ורדה קר ומחכים לשקיעה מעל הגשר.
יום שני: גאיה, יין פורט והגדה השנייה
חוצים את גשר דום לואיש הראשון – המפלס העליון, זה שהרכבת הקלה עוברת בו, נותן את הנוף הטוב ביותר ואת הפחד הבריא מגובה – ויורדים אל וילה נובה דה גאיה. כאן, במרתפים אפלים וקרירים שנקראים caves, מיישנים את יין הפורט כבר מאות שנים. כמעט כל הבתים הגדולים – סנדמן, קאלם, טיילורס, גרהאם'ס, ראמוש פינטו – מציעים סיור קצר במרתף עם טעימות בסופו, וכדאי להזמין מראש בעונה. אם אתם טועמים פורט בפעם הראשונה, בקשו השוואה בין Ruby ל-Tawny: הראשון צעיר, פירותי וכהה, השני יושן שנים בחביות עץ ומקבל גוון ענברי וטעם של אגוזים וקרמל. ההבדל בין השניים הוא כל הסיפור.
אחרי הטעימה עולים ברכבל הקצר אל Jardim do Morro לשקיעה – זו התצפית שבה כל פורטו נפרשת מולכם בבת אחת – או ממשיכים ברגל מערבה לאורך הרציף, שם עוגנות סירות הראבלו המסורתיות שפעם הובילו את חביות היין במורד הנהר. בערב חוזרים לעיר ברכבת הקלה מהמפלס העליון.
יום שלישי: שוק, שדרות ואוקיינוס
בוקר בשוק בולאו, שחזר לפעול בבניין המשופץ שלו ומשלב דוכני ירקות, דגים ופרחים עם ברים קטנים בקומה העליונה. משם הליכה קצרה לשדרות אליאדוש, הכיכר הארוכה שבקצה שלה בניין העירייה, ולקפה במז'סטיק – בית קפה מתקופת הארט נובו, יקר מדי אבל שווה כוס אחת. אחר הצהריים קופצים על חשמלית קו 1, שנוסעת לאורך הנהר עד פוז, ומסיימים את היום בטיילת האטלנטית, בין מגדלורים לגלים. אם נשאר זמן, קאזה דה מוזיקה בבואוויסטה שווה ביקור גם בלי הופעה – הסיורים המודרכים בבניין טובים.
תחבורה ציבורית וכרטיסים – מה באמת שווה
הכלל הראשון: את רוב פורטו עושים ברגל. המטרו והאוטובוסים שימושיים בעיקר לשדה התעופה, לבואוויסטה ולפוז. המערכת עובדת בכרטיס נטען בשם Andante – קונים את הכרטיס הפיזי פעם אחת בכמה סנטים וטוענים עליו נסיעות לפי אזורים. נסיעה בתוך העיר נכנסת לאזור Z2, ונסיעה לשדה התעופה לאזור Z4. יש גם כרטיס יומי שמשתלם רק אם מתכננים ארבע נסיעות ומעלה ביום.
ה-Porto Card נמכר בשתי גרסאות, עם ובלי תחבורה, ומעניק כניסה חינם לחלק מהמוזיאונים והנחות באחרים. הוא משתלם למי שמתכוון לסחוט שלושה-ארבעה אתרים בתשלום ביום – ופחות למי שבא בעיקר לשוטט. החשמליות ההיסטוריות (קווים 1, 18 ו-22) הן אטרקציה בפני עצמה ולא פתרון תחבורה; כרטיס בודד בהן יקר יחסית, ואם אתם מתכננים כמה נסיעות שווה לבדוק את כרטיס החשמליות היומי.
עוד שני כלי תחבורה שהם חוויה: הפוניקולר דוש גינדאיש, שמטפס במדרון התלול בין הריביירה למפלס העליון של הגשר וחוסך טיפוס מתיש, והרכבל של גאיה, שיורד מ-Jardim do Morro אל רציף מרתפי היין עם נוף פתוח לנהר.
מה אוכלים בפורטו
האוכל בפורטו כבד, מלוח ומנחם, והוא לא מתנצל על זה. אלה הדברים שאסור לפספס:
- פרנסֶזִינְיָה – כריך הדגל של העיר: לחם, כמה סוגי בשר ונקניק, פרוסת גבינה מותכת מעל, והכול טבול ברוטב בירה-עגבניות חריף ומוגש עם צ'יפס. מנה אחת מספיקה לשניים, בלי בושה.
- בקאלְיָאוּ – בקלה מיובש, שלפורטוגלים יש לו לפי האגדה 365 מתכונים. הגרסה הפורטואית הקלאסית היא bacalhau à Gomes de Sá, עם תפוחי אדמה, בצל וביצה קשה.
- טריפאס אה מודה דו פורטו – תבשיל קרביים ושעועית לבנה. לא לכל אחד, אבל זו המנה שהעניקה לתושבי העיר את הכינוי tripeiros, "אוכלי הקרביים".
- פסטל דה נטה – טארט קרם קטן, חם, עם קינמון מעל. בפורטו הוא טוב בדיוק כמו בליסבון, ולרוב בתור קצר יותר.
- ויניו ורדה – היין הלבן הצעיר והמבעבע קלות של צפון פורטוגל. מושלם לצהריים חמים, וזול להפליא.
טיפ מעשי: במסעדות מקומיות מניחים על השולחן זיתים, לחם וגבינה עוד לפני שהזמנתם. זה couvert, והוא בתשלום. אם לא רוצים – אומרים תודה ומחזירים, וזה לגמרי מקובל. ועוד אחד: ארוחת צהריים עסקית (prato do dia) במסעדת שכונה היא הדרך הזולה ביותר לאכול טוב בעיר.
טיולי יום מפורטו
אחד היתרונות הגדולים של פורטו הוא שהיא בסיס מצוין. הרכבות מצפון פורטוגל יוצאות מתחנות סאו בנטו וקמפניה, הן זולות ותכופות, ואפשר לכסות המון בלי לשכור רכב. אלה ארבע היציאות המשתלמות ביותר:
- עמק הדואורו – נוף תרבות של מדרגות כרמים שנחצבו במדרונות, אתר מורשת עולמית ואזור ייצור יין הפורט. אפשר ברכבת עד פֶּשוּ דה רֶגוּאָה או פִּיניָאוּ – הקטע האחרון עובר ממש לאורך הנהר וזו אחת הנסיעות היפות באירופה – ואפשר בשייט יום מהריביירה. הקצו לזה יום שלם, ואם אפשר גם לינה אחת באחוזת יין.
- גימאראיש – "ערש האומה", העיר שבה נולדה פורטוגל, עם טירה מימי הביניים, ארמון דוכסי ומרכז היסטורי מטופח שנכלל ברשימת אונסק"ו. כשעה ברכבת.
- בראגה – בירת הדת של פורטוגל, ובעיקר מתחם בום ז'יזוש דו מונטֶה עם גרם המדרגות הבארוקי המדורג והפוניקולר העתיק שפועל על כוח מים. כ-50 דקות ברכבת.
- אווירו וקושטה נובה – "ונציה של פורטוגל" עם סירות מולישרו צבעוניות בתעלות, ולידה כפר דייגים עם בתי פסים בצבעים עזים מול חוף האוקיינוס. כשעה דרומה, ויום מושלם למשפחות.
כמה דברים קטנים שכדאי לדעת מראש
- מזומן – רוב המקומות מקבלים כרטיס, אבל בשווקים, בקיוסקים ובחלק מהמסעדות הקטנות עדיין נוח לשלם במזומן.
- טיפ – לא חובה בפורטוגל. מקובל לעגל את החשבון או להשאיר אחוזים בודדים בשירות טוב.
- שעות – ארוחת ערב מתחילה מאוחר יחסית, סביב 20:00, והמטבחים נסגרים בסביבות 22:30. הרבה חנויות קטנות סוגרות בשבת אחר הצהריים ובראשון.
- מדרגות ומדרכות – המדרכות מרוצפות אבני קלסדה חלקלקות שהופכות למחליקה אחרי גשם. נעליים עם אחיזה, ברצינות.
- שפה – אנגלית מדוברת היטב אצל הצעירים ובענף התיירות. "obrigado" (גבר) או "obrigada" (אישה) יפתחו לכם חיוכים.
- מטריה – גם בקיץ. פורטו יודעת להפתיע עם ממטר אחר צהריים, במיוחד באביב ובסתיו.
אם פורטו פתחה לכם את התיאבון לערים אירופיות קומפקטיות שאפשר לכסות בשלושה ימים, שווה להציץ גם במדריך לטיול במילאנו, במדריך לטיול באתונה או במדריך לטיול בספרד – השכנה הגדולה ממזרח, שאפשר לחבר אליה את פורטו במסלול אחד.
פורטו לא תשאיר אתכם עם תחושה שסימנתם וי על רשימה. היא תשאיר אתכם עם זיכרון של ריח, של מדרגה, של כוס פורט בחדר קריר – ועם ההרגשה המוזרה שבעצם לא סיימתם שם. זו, בסופו של דבר, הסיבה הכי טובה לחזור.
