הנתונים, שריכזו נורית דוברין וערן ברקוביץ', מתייחסים לבני 20 ומעלה ומצביעים על פערים בין קבוצות אוכלוסייה: 69% מהיהודים מעריכים את תפקוד הרשות באופן חיובי לעומת 53% מהערבים, ואילו 23% מהיהודים ו-42% מהערבים סבורים שתפקוד הרשות אינו טוב.
תמונה דומה עולה בשאלת השוויוניות: 66% מהציבור סבורים כי הרשות המקומית מספקת שירותים באופן שוויוני לכל קבוצות האוכלוסייה, ללא הבדל מין, גיל ומגזר — 70% מהיהודים ו-53% מהערבים. מנגד, 20% סבורים שהשירותים אינם ניתנים באופן שוויוני, ובפילוח: 15% מהיהודים ו-40% מהערבים.
כשליש מהאוכלוסייה (33%) השתמשו בשנה האחרונה בשירותי הרשות המקומית ביישוב מגוריהם. נשואים פנו לרשות יותר מרווקים — 38% לעומת 20% — בעוד ששיעור הפונים בקרב יהודים וערבים היה דומה, 34% ו-31% בהתאמה.
אחד הממצאים הבולטים נוגע לאופן הפנייה. בהשוואה לעשור הקודם, שנמדד ב-2015, שיעור הפונים לרשות המקומית באמצעות האינטרנט, כולל דואר אלקטרוני, עלה ב-2025 ל-40%, ואילו שיעור הפונים באמצעות מפגש אישי עם פקיד ירד ל-39%. 38% נוספים פונים לרשות באמצעות הטלפון.
בכל הנוגע לשביעות הרצון מהשירות עצמו, כשלושה רבעים מהפונים (74%) היו מרוצים מהשירות שקיבלו — 76% מהיהודים ו-67% מהערבים. 78% מהפונים דיווחו כי קיבלו מידע ברור ומדויק על תהליך קבלת השירות, ובכלל זה התנאים המוקדמים, המסמכים הנדרשים ומשך הזמן הצפוי; בפילוח, 80% מהיהודים ו-71% מהערבים.
73% מהפונים הביעו שביעות רצון מהיחס של עובדי הרשות המקומית, ו-69% היו מרוצים משעות הקבלה של משרדי הרשות.
נקודת החיכוך המרכזית היא זמן ההמתנה: ל-28% מהפונים הפריע זמן ההמתנה לשירות. כאן נרשם פער לפי גודל היישוב — 34% מהפונים בערים הגדולות, המונות 200 אלף תושבים ויותר, לעומת 25% מהפונים ביישובים המונים פחות מ-200 אלף איש.
