המגרש נשוא התביעה הוקצה לחברת מוניטין בשנות ה-70 בפטור ממכרז, למטרת הקמת מבני תעשייה ומלאכה. משנת 2005 שימש המגרש לתצוגה ולמכירת כלי רכב.
במוקד התביעה עמדה השאלה אם הסכם הפיתוח שנחתם ביחס למגרש אפשר לעשות בו שימוש מסחרי. התובעים טענו כי השימוש לצורך תצוגה ומכירת כלי רכב הותר במסגרת החוזה והתב״ע. מנגד טענה רשות מקרקעי ישראל כי יש להבחין בין המישור התכנוני למישור החוזי: זכויותיה של מוניטין נובעות מהסכם הפיתוח, שהתיר שימוש לצורכי תעשייה ומלאכה בלבד. לשיטת רמ״י, גם אם תתקבל פרשנות שלפיה התב״ע מתירה שימוש מסחרי, אין בכך כדי לשנות את היקף הזכויות החוזיות שהוקנו לחברה, ולפיכך מדובר בשימוש חורג שבגינו נגבו דמי שימוש.
שופט בית המשפט המחוזי בבאר שבע, כבוד השופט עמית כהן, קיבל את עמדת רמ״י וקבע כי הסכם הפיתוח לא התיר שימוש מסחרי במגרש, וכי מוניטין ידעה שאינה רשאית לעשות בו שימוש מסחרי ואף התחייבה לכך מפורשות.
בית המשפט דחה גם את הטענה שלפיה העובדה שרמ״י לא דרשה במשך שנים תשלום בגין השימוש החורג מונעת ממנה לגבות אותו בהמשך. נקבע כי על אף היעדר האכיפה במשך שנים, רמ״י אינה רשאית להתיר לחברה לעשות שימוש במגרש בניגוד לתנאי הסכם הפיתוח, וכי גביית תשלום עבור שימוש החורג מההסכם היא לא רק זכותה של הרשות אלא גם חובתה כלפי הציבור, כנאמנת על נכסיו וכספיו, והיא אינה רשאית לוותר עליה.
בית המשפט אף קבע כי התנהלות חברת מוניטין לוקה בחוסר תום לב, ודחה את התביעה במלואה. התובעים חויבו בתשלום הוצאות לרמ״י בסך 100 אלף שקל.
את ההליך ניהלו עו״ד איתי בראל ועו״ד ריקי חדד לנקרי מפרקליטות מחוז דרום (אזרחי), בשיתוף המחלקה המשפטית וגורמי המקצוע במרחב עסקי דרום ברשות מקרקעי ישראל.
