סוהר ותיק בשירות בתי הסוהר, שלקה בלבו לאחר תקופה ממושכת של סטרס בעקבות הדחתו מתפקידו בבית סוהר, הוכר חלקית כנכה מערכת הביטחון. במסגרת ערעור לבית המשפט על החלטת דחייה של משרד הביטחון שהגיש באמצעות עו"ד יואב אלמגור, נקבע כי קיים קשר של החמרה בשיעור של שליש בין שירותו בשב"ס לבין נכותו הלבבית. בהמשך נקבעה לו נכות כוללת בשיעור של 100% לצמיתות. עו"ד אלמגור: "הדבר יכול לסייע לאנשי ביטחון שנפגעים בליבם לאחר דחק מתמשך ולא רק בשל אירוע חריג".
במרכז ההליך עמדה תופעה רפואית חריגה יחסית: תסמונת טקוצובו, המכונה גם "תסמונת הלב השבור". מדובר בתופעה שבה סטרס נפשי או פיזי חריף, ולעיתים גם סטרס מתמשך, עלול לגרום לפגיעה בתפקוד שריר הלב ולהפרעות קצב מסכנות חיים. במקרה זה, טען הסוהר כי לא גורמי סיכון לבביים רגילים הם שהובילו לאירוע, אלא רצף אירועים תעסוקתיים ונפשיים קשים שעבר במסגרת שירותו.
תחילת הפרשה באירוע שהתרחש בנובמבר 2014 בבית הסוהר. הסוהר, ששימש אז כאחראי חדר האוכל, ביקש לשפר את נראות המקום ואת אופן ההגשה, והביא כלים או פלטות שנועדו לשדרג את חדר האוכל. סביב אותם כלים התעוררה מחלוקת בינו לבין רב היחידה, שטען כי יש להטבילם לפני השימוש. המחלוקת התפתחה לעימות חריף.
לפי התלונה שהוצגה בהליך, הסוהר התפרץ כלפי הרב, הטיח את הכלים ושבר אותם, בנוכחות אסירים. הסוהר לא הכחיש כי האירוע התרחש, אך טען כי הוא התרחש על רקע תקופה של מתח, תסכול ותחושת השפלה סביב הדרישות שהוצבו לו בתפקיד.
אף שהתלונה נגדו בוטלה בהמשך בהנחיית מפקד, האירוע הוביל לשינוי משמעותי במעמדו. הסוהר הוצא מתפקיד אחראי חדר האוכל והועבר לתפקיד ביטחוני במשמרות. לפי העדויות שנשמעו בתיק, המעבר נתפס בעיניו כפגיעה קשה בכבודו המקצועי וכהורדה לתפקיד זוטר ומשפיל. עד ששירת עמו במשך שנים תיאר אותו כסוהר מקצועי, אחראי וקפדן, אך סיפר כי לאחר ההעברה נראה שפוף, חסר מוטיבציה ושונה מהאדם שהכיר.
בחודשים שלאחר מכן, לפי החומר שהוצג בתיק, סבל הסוהר ממתח מתמשך, פגיעה בתחושת הערך, חוסר שינה וחשש מפני עתידו התעסוקתי. באפריל 2015, לאחר שפגש במקרה את רב היחידה ושמע כי אין שינוי במצבו וכי ימשיך בתפקיד שאליו הועבר, נסע לביתו. במהלך הנסיעה, בעת שעמד ברמזור אדום, החל לחוש ברע. הוא הזיע, חש לחץ בחזה, תחושת פרפור, קוצר נשימה וסחרחורת. בשלב מסוים איבד את הכרתו. כשהתעורר, מצא את עצמו לאחר תאונת דרכים. הוא פונה לבית החולים קפלן, ושם הושתל בגופו קוצב דפיברילטור.
השאלה המרכזית בהליך הייתה אם ניתן לקשור בין הדחק שעבר הסוהר בשירותו לבין האירוע הלבבי. משרד הביטחון דחה את התביעה. במסגרת ערעור לבית המשפט שהגיש עו"ד אלמגור, הוא טען להכרה בו כנכה מערכת הביטחון, והובא מומחה רפואי מטעמו. המומחה הסביר כי ההבנה הרפואית של תסמונת הלב השבור (Takotsubo), המכונה גם קרדיומיופתיה הנגרמת כתוצאה מדחק, השתנתה באופן משמעותי במהלך השנים. לדבריו, כאשר התופעה תוארה לראשונה בתחילת שנות ה־90, ההערכה הייתה כי ביותר מ־90% מהמקרים היא מתפתחת בעקבות אירוע חריג וברור של לחץ נפשי או פיזי קיצוני. ואולם, מחקרים שנערכו בהמשך העלו כי רק בכ־70% מהמקרים ניתן לזהות אירוע דחק מובהק שקדם להתפרצות התסמונת. עוד ציין המומחה כי בעבר סברו שהתופעה מופיעה כמעט אך ורק אצל נשים, אך עם הצטברות הידע הרפואי התברר כי אף שנשים עדיין מהוות את רוב הלוקים בה, שיעור הגברים הסובלים מהתסמונת אינו מבוטל ומוערך בכ־30% מהמקרים.
כאשר נשאל אם מצב כזה יכול להימשך חודשים, הסביר המומחה כי כיום מקובל להבחין בין שני מצבים: תסמונת טקוצובו קלאסית, הנגרמת בעקבות אירוע דחק חד וחריף ומתפתחת בדרך כלל בתוך ימים ספורים, לבין קרדיומיופתיה הקשורה לדחק מתמשך או חוזר. לדבריו, במקרים מסוימים אין מדובר באירוע נקודתי בלבד, אלא בתהליך הנובע מלחץ מתמשך או מחשיפה חוזרת למצבי דחק לאורך זמן. עוד הסביר כי כיום אין בנמצא סמנים ביולוגיים חד־משמעיים המאפשרים לקבוע בוודאות כי מדובר בפגיעה לבבית הקשורה לדחק מתמשך, בין היתר משום שבפועל לא מתבצע מעקב רפואי שיטתי לאורך זמן.
בסופו של דבר, לאחר התדיינות, הגיעו הצדדים לפשרה שקיבלה תוקף של פסק דין. לפי ההסכמה, קצין התגמולים הכיר בקשר של החמרה בשיעור של שליש בין שירותו של הסוהר לבין נכותו הלבבית. בהמשך נקבעה לו נכות בגין מחלת שריר הלב, הפרעת הקצב והשתלת הדפיברילטור, ומתוך רכיבים אלה הוכר שליש כנובע מהשירות. דרגת נכותו הכוללת הועמדה על 100% לצמיתות, החל ממועד הגשת הבקשה בשנת 2015.
עו"ד אלמגור: "ההחלטה יכולה להוות בשורה לנפגעים ולמשפחות חללים אשר לקו בליבם בשל הפרעת קצב במהלך השירות הצבאי או המשטרתי – לא רק אירוע חריג סמוך לפגיעה בלב אלא גם דחק מתמשך יכול לגרום להפרעת הקצב".
עו"ד יואב אלמגור מייצג נפגעי גוף, נכי צה"ל, נפגעי איבה, נפגעי תאונות עבודה ותאונות דרכים ונפגעי רשלנות רפואית, בוועדות רפואיות של אגף השיקום במשרד הביטחון ושל הביטוח הלאומי ובבתי המשפט.