טיול בפורטוגל: המדריך המלא - מליסבון וסינטרה ועד פורטו, עמק הדואורו והאלגרבה

יש מדינות שמרגישות כמו אהבה ממבט ראשון, ופורטוגל היא בדיוק כזאת. הגעתי אליה בפעם הראשונה לפני שנים, עם תוכנית של חמישה ימים "רק בליסבון" - ונשארתי שבועיים, כי כל פינה גררה עוד פינה. יש משהו בשילוב הזה של אריחי אזולז'ו כחולים, ריח של דגים על הגריל שעולה מהסמטאות, צלילי פאדו שנשפכים מבתי קפה קטנים, ומחירים שעדיין הגיוניים לעומת שאר מערב אירופה - שגורם לישראלים להתאהב בה שוב ושוב. אחרי כמה ביקורים, שכללו גם טעויות (על חלקן אספר בהמשך), ריכזתי עבורכם את המדריך המלא לטיול בפורטוגל: מליסבון וסינטרה, דרך פורטו ועמק הדואורו, ועד המפרצים הטורקיזיים של האלגרבה.

ליסבון: עיר של שבע גבעות ואור מיוחד

מתחילים בבירה, כמובן. ליסבון בנויה על שבע גבעות מול נהר הטז'ו, וזה אומר שני דברים: נופים עוצרי נשימה כמעט מכל פינה, והרבה מאוד עליות. הנעליים הכי נוחות שיש לכם - זה הציוד החשוב ביותר לטיול הזה. את היום הראשון שווה להקדיש לרובע אלפמה, השכונה העתיקה ביותר בעיר, ששרדה את רעידת האדמה הגדולה של 1755. אלפמה היא מבוך של סמטאות מתפתלות, חצרות קטנות עם כביסה תלויה בין החלונות, ומרפסות תצפית (מירדורוס בפורטוגזית) שכל אחת מהן יפה מקודמתה. מירדורו דאס פורטאס דו סול היא האהובה עליי - שבו שם עם קפה ביד מול הגגות האדומים שמשתפלים אל הנהר.

חשמלית מטפסת בסמטאות אלפמה בליסבון (צילום: Sharon Hahn Darlin, ויקישיתוף, רישיון CC BY 2.0)

אי אפשר לדבר על ליסבון בלי החשמלית הצהובה המפורסמת - קו 28 - שמטפסת ונדחקת בין הסמטאות של אלפמה, גרסה וביירו אלטו. חשוב לדעת: הקו הפך לאטרקציה תיירותית עמוסה מאוד, אז אם אתם רוצים מקום ישיבה, עלו בתחנת המוצא מרטים מוניז מוקדם בבוקר. ושימו לב לכיסים - זה גם הקו האהוב על הכייסים של ליסבון. משם, רדו אל מרכז העיר השטוח: רובע באישה והכיכר המרשימה ביותר בעיר - פרסה דו קומרסיו (כיכר המסחר), שנפתחת אל הנהר בשער ניצחון מפואר.

כיכר המסחר (פרסה דו קומרסיו) בליסבון (צילום: Norbert Nagel, ויקישיתוף, רישיון CC BY-SA 4.0)

בלם: מגדל, מנזר ומאפה שאי אפשר לשכוח

רובע בלם, במערב העיר, הוא מסע אל תור הזהב של פורטוגל - תקופת התגליות הגדולות. מכאן יצאו ואסקו דה גמה ומגלי ארצות נוספים אל הודו וברזיל, וכאן נבנו שתי הפנינים האדריכליות הגדולות של המדינה: מגדל בלם, מבצר קטן ומעוטר שניצב במים ושומר על שפך הנהר כבר 500 שנה, ומנזר ז'רונימוש העצום, שנבנה מרווחי סחר התבלינים ומוכר כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. הקדישו לבלם חצי יום לפחות, והזמינו כרטיסים למנזר מראש - התורים בעונה יכולים להגיע לשעה ומעלה.

מגדל בלם על גדת נהר הטז׳ו בליסבון (צילום: Alvesgaspar, ויקישיתוף, רישיון CC BY-SA 3.0) מנזר ז׳רונימוש ברובע בלם - אתר מורשת עולמית (צילום: Dale Cruse, ויקישיתוף, רישיון CC BY 4.0)

ועכשיו לחלק החשוב באמת: פסטל דה נאטה. מאפה הבצק העלים הקטן במילוי קרם וניל צרוב הוא הסמל הקולינרי של פורטוגל, והמקום שבו הכול התחיל הוא הקונדיטוריה ההיסטורית פסטייש דה בלם, שמכינה את המאפים לפי מתכון סודי מ-1837. כן, יש תור. כן, הוא שווה את זה. תזמינו שניים לפחות לאדם, עם קינמון ואבקת סוכר מעל, ותודו לי אחר כך.

פסטל דה נאטה - המאפה הלאומי של פורטוגל (צילום: Claude Truong-Ngoc, ויקישיתוף, רישיון CC BY-SA 3.0)

סינטרה: אגדה בין עננים

במרחק 40 דקות ברכבת מליסבון (הרכבת יוצאת מתחנת רוסיו, כרטיס זול, אין צורך להזמין מראש) מסתתרת סינטרה - עיירה של ארמונות ויערות שנראית כאילו נלקחה מסרט של דיסני. הכוכב הגדול הוא ארמון פנה: ארמון רומנטי צבוע צהוב ואדום שיושב על פסגת הר בתוך ענן, מוקף גנים ענקיים. זה אחד האתרים העמוסים בפורטוגל, ולכן הטיפ שלי כפול: קנו כרטיסים אונליין מראש עם שעת כניסה, והגיעו לפתיחה בבוקר או אחרי שלוש אחר הצהריים. חוץ מפנה שווה לראות את קינטה דה רגליירה עם באר האינדיאנה ג'ונס המסתורית שלה, ואם נשאר זמן - להמשיך לקאבו דה רוקה, הנקודה המערבית ביותר של יבשת אירופה, שבה צוקים דרמטיים נופלים אל האוקיינוס האטלנטי.

ארמון פנה הצבעוני בסינטרה (צילום: CEphoto, Uwe Aranas, ויקישיתוף, רישיון CC BY-SA 3.0)

פורטו: יין, גשרים ורומנטיקה של נהר

שלוש שעות רכבת מהירה מליסבון (מומלץ להזמין מראש - ככה מקבלים מחירים טובים משמעותית) ואתם בפורטו, העיר השנייה של פורטוגל והאהובה עליי אישית. פורטו גולמית יותר, צבעונית יותר, וקצת פחות מצוחצחת מליסבון - ובדיוק בזה הקסם שלה. הלב הפועם הוא רובע הריביירה: שורת בתים צבעוניים לאורך נהר הדואורו, מתחתיהם מסעדות ובתי קפה על המים, ומעל הכול מתנשא גשר הברזל הכפול דום לואיש הראשון, שתוכנן על ידי שותפו של גוסטב אייפל. עלו ברגל לקומה העליונה של הגשר לקראת שקיעה - הנוף על העיר והנהר הוא אחד היפים באירופה.

רובע הריביירה בפורטו במבט מגשר דום לואיש הראשון (צילום: Krzysztof Golik, ויקישיתוף, רישיון CC BY-SA 4.0)

בצד השני של הנהר, בווילה נובה דה גאיה, שוכנים מרתפי יין הפורט המפורסמים - סנדמן, גרהמס, טיילורס ואחרים - וכולם מציעים סיורים עם טעימות. גם מי שלא חובב יין ייהנה מהסיפור ההיסטורי ומהמרתפים העתיקים. עוד חובה בפורטו: חנות הספרים ליברריה ללו עם גרם המדרגות האדום המפורסם (קנו כרטיס מראש), תחנת הרכבת סאו בנטו המצופה ב-20 אלף אריחי אזולז'ו, וכריך הפרנסזיניה המקומי - פצצת קלוריות שהיא חוויה בפני עצמה.

עמק הדואורו: הטרסות שגדל בהן היין

אם יש לכם יום פנוי מפורטו, קחו רכב שכור או שייט נהר אל עמק הדואורו - אזור היין העתיק בעולם שזכה להכרה של אונסק"ו. טרסות גפנים ירוקות משתפלות אל הנהר המתפתל בעיקולים דרמטיים, ובין הכרמים פזורות אחוזות יין (קינטאס) שמציעות טעימות מול הנוף. ספטמבר-אוקטובר, עונת הבציר, היא התקופה הקסומה ביותר לביקור, אבל העמק יפה בכל עונה. נקודות התצפית של פינייאו וקאזל דה לויבוש הן חובה למצלמה.

טרסות הגפנים של עמק הדואורו (צילום: mat׳s eye, ויקישיתוף, רישיון CC BY 2.0)

בדרך בין ליסבון לפורטו: העצירות ששוות סטייה

מי שנוסע ברכב בין ליסבון לפורטו מקבל הזדמנות לשלוש עצירות נהדרות שרוב התיירים מפספסים. הראשונה היא אובידוש - עיירה מוקפת חומה שלמה מימי הביניים, שאפשר להקיף כולה בהליכה על החומות (עם ילדים - זהירות, אין מעקות בחלקים מסוימים). אל תצאו ממנה בלי לטעום ז'ינז'ינה, ליקר הדובדבנים המקומי שמוגש בכוסית שוקולד. העצירה השנייה היא נזארה, כפר הדייגים שהפך לבירת הגלישה העולמית: בחורף מגיעים לכאן הגלים הגדולים בעולם - מפלצות של 20-30 מטר - והתצפית מהמצוק ליד המגדלור היא נקודת הצפייה המפורסמת. גם בקיץ, כשהים רגוע, החוף הרחב והפוניקולר שמטפס לעיר העליונה שווים עצירה. והשלישית היא קוימברה, עיר האוניברסיטה העתיקה של פורטוגל, עם הספרייה הברוקית ז'ואנינה שנחשבת לאחת היפות בעולם - מקום שגורם גם למי ששכח מתי פתח ספר לאחרונה לעמוד בדממה.

המטבח הפורטוגלי: הרבה מעבר לפסטל דה נאטה

האוכל בפורטוגל הוא סיבה לטיול בפני עצמה, והבשורה הטובה היא שהמחירים ידידותיים להפליא: ארוחת צהריים מלאה במסעדה מקומית (מנת היום - פראטו דו דיה) תעלה לרוב פחות ממה שתשלמו על סלט בתל אביב. חובה לטעום: סרדינים על הגריל (שיא העונה ביוני-אוגוסט), קטפלנה - תבשיל פירות ים באלגרבה שמוגש בסיר נחושת, מרק הירקות הלאומי קלדו ורדה, וכמובן הבקליאו בכל צורותיו - מבקליאו א-בראש המטוגן עם ביצים ותפוחי אדמה ועד פשטידות קטנות בכל בית קפה. הצמחונים לא נשכחו: בערים הגדולות יש שפע אפשרויות, והשווקים - טיים אאוט מרקט בליסבון ושוק בוליאו המשופץ בפורטו - הם דרך מושלמת לטעום מהכול תחת קורת גג אחת. ולקינוח, מעבר לנאטה, חפשו את עוגת השוקולד של לגוש ואת הגלידות של סנטיני, מוסד ליסבונאי משנת 1949.

אלגרבה: החוף שהאטלנטי פיסל

בדרום פורטוגל משתרע חבל האלגרבה - חופי מצוקים זהובים, מערות ים ומים בצבע שאי אפשר להאמין שהוא אמיתי. הבסיס הנוח ביותר הוא העיירה לגוש, שממנה מגיעים בקלות לפונטה דה פיידאדה: שלוחת סלע שבה האוקיינוס פיסל קשתות, עמודים ומפרצונים נסתרים. רדו במדרגות אל המים או קחו שייט קטן בין הסלעים - שני הכיוונים מדהימים. משם ממשיכים למערת בנגיל המפורסמת, כיפת סלע ענקית עם פתח בתקרה שדרכו נשפך אור השמש אל החוף שבפנים (מגיעים אליה רק מהים - בקיאק, סאפ או סירה). חופי פראיה דונה אנה ופראיה דו קמילו הסמוכים נחשבים בצדק ליפים במדינה. באוגוסט האלגרבה עמוסה מאוד - יוני וספטמבר הם החודשים המושלמים.

המגדלור בפונטה דה פיידאדה שבאלגרבה (צילום: Tony Bowden, ויקישיתוף, רישיון CC BY-SA 2.0)

ולמי שרוצה עוד: מדיירה והאיים האזוריים

אם כבר התאהבתם בפורטוגל ואתם חוזרים לביקור שני, שני ארכיפלגים באוקיינוס האטלנטי מחכים לכם. מדיירה, "אי הפרחים", היא גן עדן ירוק-עד של מסלולי הליכה לאורך תעלות מים היסטוריות (לבאדות), מצוקים דרמטיים ובירה מקסימה - פונשל - שמפורסמת גם כעיר הולדתו של כריסטיאנו רונאלדו. האיים האזוריים, תשעה איים אקזוטיים באמצע האוקיינוס, מציעים אגמי לוע געשיים, תצפיות לווייתנים ונופים שמזכירים יותר את איסלנד מאשר את אירופה הדרומית. לשניהם יש טיסות פנים זולות מליסבון ומפורטו, והם שווים ארבעה-חמישה ימים כל אחד.

המסלול המומלץ והטיפים שלי

לטיול ראשון של 8-10 ימים אני ממליצה על החלוקה הבאה: שלושה-ארבעה ימים בליסבון (כולל חצי יום בבלם), יום שלם בסינטרה, שניים-שלושה ימים בפורטו, יום בעמק הדואורו, ולסיום שניים-שלושה ימים באלגרבה. מי שמגיע לשבוע בלבד - ותרו על האלגרבה ושמרו אותה לפעם הבאה, היא ראויה לטיול נפרד.

בעניין הכסף: פורטוגל היא מהמדינות הזולות במערב אירופה, אבל ליסבון ופורטו התייקרו בשנים האחרונות, במיוחד בתחום הלינה. הזמינו מלונות מוקדם ככל האפשר, ושקלו לינה בשכונות מעט מרוחקות מהמרכז - הרכבת התחתית של ליסבון מצוינת וכרטיס יומי זול. כרטיס אשראי מתקבל כמעט בכל מקום, אבל החזיקו קצת מזומן לבתי קפה קטנים ולשווקים. טיפ ששווה כסף אמיתי: בקיוסקים ובדוכני הרחוב, אספרסו (ביקה בפורטוגזית) עולה כשליש מהמחיר שתשלמו בבתי הקפה התיירותיים - שבו איפה שהמקומיים יושבים.

עוד כמה דברים שלמדתי בדרך הקשה: אל תשכרו רכב בליסבון ובפורטו עצמן - החניה סיוט והתחבורה הציבורית מצוינת; רכב נחוץ רק לדואורו ולאלגרבה. הטיסה מתל אביב לליסבון אורכת כחמש וחצי שעות, ובעונה יש גם טיסות ישירות לפורטו. האביב (אפריל-יוני) והסתיו (ספטמבר-אוקטובר) הם הזמנים הטובים ביותר לביקור: מזג אוויר נעים, פחות תיירים ומחירים נוחים יותר. ובעניין האוכל - פורטוגל היא גן עדן לחובבי דגים ופירות ים, והמנה הלאומית בקליאו (דג קוד מיובש) מוגשת, כך אומרים, ב-365 דרכים שונות. אגב, מי שאהב את המדריכים הקודמים שלנו על טיול בספרד, טיול באיטליה וטיול בצרפת - ימצא בפורטוגל את אותו קסם אירופאי, בגרסה רגועה וזולה יותר.

ולמשפחות עם ילדים - פורטוגל היא יעד מצוין ומוערך פחות מדי: הפורטוגלים מטורפים על ילדים, במסעדות תמיד יימצא כיסא תינוק ומנה מותאמת, והמרחקים בין האתרים קצרים. עם ילדים כדאי להוסיף למסלול את האוקיינריום של ליסבון - מהאקווריומים הגדולים והיפים באירופה, את מוזיאון החשמליות, ואת רכבת העץ החמודה שמקיפה את פארק אדוארדו השביעי. באלגרבה, חופי המפרצים הקטנים עם המים הרדודים מושלמים לפעוטות, ושייט הדולפינים מאלבופיירה הוא להיט מגיל 5 ומעלה. שימו לב רק לדבר אחד: המים באוקיינוס האטלנטי קרים גם בשיא הקיץ (18-20 מעלות), אז אל תצפו לים כמו באילת.

דבר אחרון וחשוב: הפורטוגלים הם מהאנשים החמים והסבלניים באירופה. גם כשהאנגלית מקרטעת (בעיקר בכפרים), חיוך ו"אובריגדו" (תודה) פותחים כל דלת. אז תזמינו כרטיס, תארזו נעליים נוחות, ותשאירו מקום במזוודה - כי מפורטוגל אף אחד לא חוזר בלי כמה בקבוקי יין, קופסת סרדינים מאוירת וגעגוע שנשאר הרבה אחרי הנחיתה.