בראשית חודש פברואר פורסם דוח של NHTSA, הגוף הפדרלי האמריקאי המקביל לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים בישראל, את הדוח המסכם לשנת 2021 והתמונה שעולה ממנו עגומה. במהלך השנה נהרגו בתאונות דרכים ברחבי ארצות הברית 31,720 בני אדם. ביחס לשנת 2020, בה נהרגו בכבישים 28,325 בני אדם, מדובר בעלייה משמעותית של 12% ובשנה הכי קטלנית מאז 2006.
ממצאים של דוח פדרלי זה, תואמים מגמה שפוגשים בחלק ניכר ממדינות העולם, ובכלל זה ישראל, שסיכום שנת 2021 הציג בה עלייה בשיעור דומה של 11% במספר ההרוגים ביחס לשנה שקדמה לה. מה הסיבות לעלייה? קשה לומר בוודאות היות ולא כל תאונות הדרכים מנוטרות וסיבת התאונה לא תמיד ידועה. עם זאת, ניתן לשער שהסיבה לגידול בתאונות הדרכים נובע בין היתר מעלייה בכמות הרכבים על הכביש, משך זמן הנהיגה שמתארך, וכן מהתנהגויות כמו שימוש בסלולרי במהלך נהיגה שבשנים האחרונות ממלא תפקיד שלילי הולך וגובר בכבישים.
אסטרטגיה פדרלית למלחמה בתאונות הדרכים
אחד הפרטים המעניינים ביותר בדוח הנוכחי, הוא שהעלייה במספרי ההרוגים נרשמה כמעט מחוף לחוף. ב-38 ממדינות ארצות הברית גדל מספר ההרוגים בכבישים במהלך 2021, בשתי מדינות המספר נשאר ללא שינוי ואילו ובעשר מדינות נרשמה ירידה קלה במספר ההרוגים.
הצד האופטימי, מבחינת האמריקאים, הוא שבפעם הראשונה בתולדות ארצות הברית הממשל הפדרלי מאמץ תוכנית לאומית כלל ארצית כדי להילחם בקטל בכבישים. במדינה כמו ארצות הברית שמקדשת את השלטון העצמי ואת האוטונומיה של כל מדינה, מדובר בהחלטה משמעותית ויוצאת דופן. פיט בוטיג'ג', שר התחבורה של ארצות הברית נימק כך את ההחלטה: "אנחנו חווים משבר לאומי, אנחנו לא נקבל ואי אפשר לקבל את מקרי המוות כמשהו בלתי נמנע וחלק מחי היום יום".
ד"ר סטיבן קליף, חבר בכיר בהנהלת NHTSA סימן באופן ברור את היעד של האסטרטגיה החדשה. "אנחנו חייבים לשנות את האקלים התרבותי הרואה באובדן חיים של עשרות אלפי אנשים בתאונות דרכים כגזרת גורל בלתי נמנעת", אמר קליף.
הכוח של אסטרטגיה לאומית
אם נסתכל על ניסיון העבר בעולם, לאמריקאים יש סיבה לאופטימיות זהירה. בעשורים האחרונים ראינו שמדינות שאימצו אסטרטגיה לאומית למאבק בתאונות הדרכים והשקיעו בתשתיות ורגולציה, בדרך כלל קצרו פירות והצליחו לחולל שינוי חיובי. החל מאמצע שנות התשעים מדינות רבות באירופה אימצו תכנית לאומית, כמו למשל חזון Vision Zero בשבדיה, שבהמשך אומץ על ידי מספר מדינות נוספות. התוצאה הייתה שבמשך מספר שנים מדינות רבות באירופה הצליחו לצמצם את כמות הנפגעים בשיעור ניכר של למעלה מ-50% ולפעמים אפילו 70%. כך שיש להניח שבשנים הקרובות, ככל שתיושם האסטרטגיה החדשה, גם המגמה בכבישי ארצות הברית תתהפך ותתאזן. מה שמוביל אותנו לעובדה המצערת שבשונה ממדינות כמו שבדיה, יוון ועכשיו גם ארצות הברית, מדינת ישראל לא גיבשה תוכנית לאומית כוללת למלחמה בתאונות הדרכים כבר 15 שנים. אמנם הדוח האחרון של הרלב"ד, כמו מקבילו האמריקאי, העצים את הדחיפות, אך נכון לכתיבת שורות אלו טרם אושרה תוכנית חדשה וטרם הוקצה תקציב.
לחשוב מחוץ לקופסה
אין תחליף לתוכנית לאומית והקצאת משאבים להפיכת תשתית הכבישים לבטוחה יותר. במדינות שבהן סדר היום הלאומי מתייחס לרוב לסוגיות ביטחוניות ומדיניות, השקת תוכנית לאומית בעלת תקציב הולם, היא משהו שלא פשוט לעשות. לכן, יתכן שלצד קידום תוכנית כזו אפשר לחשוב מחוץ לקופסה ולקדם יוזמות ורגולציות שעשויות לשפר את המצב. יישום יוזמות מסוג זה לא בהכרח דורש הישענות על תקציב המדינה, יכול להיות טכנולוגי, ולהתפתח מהמגזר הפרטי.
כך למשל, אם הסחות הדעת הסלולריות הן גורם מובהק לתאונות דרכים, ניתן לצפות לפיתוחן של טכנולוגיות שיפתרו את הבעיה. פתרון שכזה מציעה SaverOne הישראלית שפיתחה מערכת טכנולוגית ייחודית, שיודעת לזהות את הטלפון של הנהג עם כניסתו לרכב. הטכנולוגיה שפתיחה חברת SaverOne "משתלטת" על המכשיר הסלולרי בזמן נהיגה, ומונעת מהנהג להפעיל יישומים מסיחי דעת, כמו מייל, אסמסים וווטסאפ, עד לעצירתו המלאה של הרכב.
נכון להיום הפיתוח הישראלי הוא הטכנולוגיה היחידה שבאמת מונעת הסחות דעת סלולריות, כך שכל מהלך להטמעה רחבה של המערכת (למשל, בשיתוף חברות הביטוח), צפוי להביא גם לצמצום הנפגעים בכבישים. זו רק דוגמה אחת לצעדים שכבר היום ניתן לקדם כדי לצמצם את מספר ההרוגים בתאונות הדרכים. ואולי דווקא מישראל ייצא הפתרון שישפיע על כל העולם.