אחת מתופעות הלוואי של הארכת החיים היא עלייה בשכיחותם של מצבים סיעודיים. על פי נתוני משרד הבריאות, 200 אלף איש בישראל מוגדרים סיעודיים. יותר מזה, הסטטיסטיקה מלמדת אותנו שבעשורים הבאים, אדם אחד מכל שלושה מעל גיל 65 יהיה סיעודי!
מהו מצב סיעודי?
מצב סיעודי מוגדר כמצב בו אדם אינו מסוגל, עקב נסיבות שונות - מחלות קשות, תשישות נפש וכו' - לבצע לבדו תפקודים שגרתיים בסיסיים. מוסדות הבריאות השונים פיתחו מעין "מבחן" פעילויות יומיומיות אשר בוחן יכולת לבצע 6 פעולות שגרתיות. זהו מבחן Activities of Daily Living, או בכינויו ADL, אשר כולל את הפעולות הבאות: לקום ולשכב, להתלבש ולהתפשט, להתרחץ, לאכול ולשתות, לשלוט על הסוגרים, להתנייד.
זכויות חולה סיעודי
במדינת ישראל קיימת חקיקה מתקדמת בנושא של זכויות חולים, כולל זכויות חולה סיעודי.
כבר בשנת 2005 נחקק "חוק החולה הנוטה למות" אשר נועד להסדיר דילמות וקונפליקטים או התנגשות בין רצונות החולה לבין רצונות הסובבים אותו. החוק מתייחס לאדם הנוטה למות בין אם הוא מאושפז בבית חולים או מקבל שירותי הוספיס בביתו. החוק אמור ליצור "איזון ראוי בין ערך קדושת החיים, לבין ערך אוטונומיית הרצון של האדם והחשיבות של איכות החיים", והוא מתקדם גם בהשוואה לחוקים דומים ברחבי העולם.
החוק כולל בין השאר:
- מנגנוני קבלת החלטות עצמאיות של המטופל או של בא כוחו;
- התייחסות לטיפול פליאטיבי - כיום, כל חולה במחלה סופנית זכאי לטיפול בהוספיס ו\או טיפול פליאטיבי בבית, ללא תשלום;
- הנחיות מפורטות לרופאים וגורמים מקצועיים אחרים בתחום הבריאות לגבי מה מותר ומה אסור בטיפול בחולים סופניים וסיעודיים;
- הקמת ועדת אתיקה לאומית.
הסיוע המוסדי לחולה סיעודי, כמעוגן בחוק, נחלק ל:
- סיוע לחולה סיעודי המתגורר בביתו - באמצעות המוסד לביטוח לאומי;
- סיוע במימון אשפוז לחולה סיעודי - על ידי משרד הבריאות ומשרד הרווחה, בדרך כלל באמצעות קופות החולים.
החקיקה הלכה עוד צעד לקראת החולה בנושא של ייפוי כוח רפואי. בחוק הוכנס תיקון הנוגע לייפוי כוח רפואי ולנושא האפוטרופסות, במטרה לייעל הליכים על מנת להקל על החולה הסיעודי. המשמעות היא כי כל אדם רשאי לקבל החלטות הן באשר לחייו והן באשר לסופם (בתנאי שהוא כשיר וצלול בזמן ההחלטה). במסגרת זו קיימות מספר אפשרויות כמו ייפוי כוח, ייפוי כוח מתמשך, מתן הוראות מקדימות לאפוטרופוס או מסמך "הבעת רצון".