הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, בראשות ח"כ עאידה תומא-סלימאן (חד"ש-הרשימה המשותפת), קיימה היום (ג') דיון על נשים עם מוגבלויות בשוק התעסוקה, במסגרת ציון היום הבינלאומי לזכויות אנשים עם מוגבלויות בכנסת. ח"כ תומא-סלימאן פתחה את הדיון ושמחה לבשר כי הוא ילווה בכתוביות סימולטניות ותרגום לשפת הסימנים לנוחות המשתתפים. עוד אמרה: "עקבנו אחרי הנושא כל השנה שחלפה מאז הדיון הקודם פה. נודע לי שקיימת ועדה בין משרדית שעובדת ושוקדת על תכנית לאומית שאמורה להיות לקראת סיכום, וכן שפועלים למען הקמת מרכז הכוון לאנשים עם מוגבלויות ונשמח לשמוע עדכון".
דפנה מאור, מנהלת המטה לשילוב אנשים עם מוגבלות במשרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים השיבה: "אתחיל מהבשורות, מרכז הכוון פתח את שעריו בחודש מאי האחרון, כפיילוט המשרת את השטח מגדרה עד חדרה, וכבר קיבלנו תקציב להקמת מרכז נוסף. כעת אנו בוחנים אם להקים מרכז במיקום מסוים, או אולי לנצל אותו לטובת תכנית שתספק משהו כלל ארצי. בנושא של התכנית הלאומית, לצערי, לא הצלחנו לגבש עם האוצר ומשרדי הממשלה תכנית מוסכמת".
לשאלת יו"ר הוועדה מה היו הקשיים בין המשרדים, ענתה מאור :"קושי אחד הייתה להגיע להסכמה לגורם מתכלל אחד עד לדיוני התקציב, וקושי נוסף היה קבלת התקציבים עצמם, למרות שהצגנו פירוט תקציב של חצי מיליארד ₪, מהם 50% זה רק איגום של תקציבים קיימים תחת אותו גורם מתכלל".
ח"כ תומא-סלימאן ביקשה לדעת מהם הנתונים עליהם מתבססת הממשלה בעיצוב המדיניות וכעסה לשמוע מנציגי המשרדים בדיון שאין בידם נתונים עם פילוח בין גברים לנשים בעלי מוגבלויות.
חברי כנסת רבים הגיעו לדיון, בהם שלושת יוזמי ציון היום בכנסת, ח"כ אילן גילאון (מר"צ), ח"כ נורית קורן (הליכוד) וח"כ קארין אלהרר (יש עתיד). ח"כ גילאון אמר: "נגישות היא שפה והיא תודעה. אסור לחשוב במונחים של חמלה אלא של חלוקה צודקת של המשאבים. הטכנולוגיה היום מאפשרת תיקונים מפליגים למציאות, ואין כל סיבה שכל אדם בכל חברה לא יגיע למחוז חפצו באופן מכובד ועצמאי".
ח"כ קורן סיפרה כי בדיון בוועדת חינוך הסתבר שבכל הארץ מועסקים רק 37 מורים בעלי מוגבלות ואמרה "הם, כמו כל בעלי המוגבלויות רוצים להשתלב בשוק התעסוקה ועלינו לדאוג לזה". ח"כ אלהרר פנתה אל משרדי הממשלה: "אתם משיבים בדיונים תשובות טובות, ואז יוצאים לשטח ותוהים אם כל כך טוב, אז איך כל כך רע? אנא נסו לשלב ידיים, בניגוד למנהגכם, כי בסוף יש אזרחי אחד שזקוק לשירותים מכולכם ביחד".
הוועדה שמעה בדיון סיפורי הצלחה של השתלבות אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה, וכן סיפורים מקוממים על אנשים שמתקשים למצוא עבודה ונענים בתירוצים שונים, או על הקשיים הקיימים בשוק לבעלי המוגבלויות. דומה בולטת שעלתה לכל אורך הדיון הייתה "חוק לרון", הקובע את גובה הניכוי מקצבת הנכות ככל שעולה ההכנסה. בנוסף, בעלי נכות חמורה, אשר מועסקים במפעלים מוגנים, מקבלים הכנסה זעומה, היות שהמעסיק יודע שהם מקבלים קצבה מהמדינה.
יו"ר הוועדה, ח"כ תומא-סלימאן, סיכמה: "שנה חלפה ואנו כמעט באותו מקום. ללא נתונים נמשיך לדשדש בלי לדעת איפה אנו נמצאים ואיך מתקדמים הלאה. לא אסבול זאת יותר".
"משום מה המדינה סבורה כי דווקא אנשים עם צרכים מיוחדים ומוגבלויות יכולים להתקיים עם פחות ממה שהיא עצמה הגדירה כשכר מינימום הכרחי. איך זה מעודד אנשים להשתלב בשוק התעסוקה אם גם בקצבאות אלה פוגעים בעת יציאה לעבודה? איך המדינה נותנת יד לעושק חסרי ישע במפעלים?"
"בחודשים האחרונים ראינו כאן בבית הזה סחר-מכר בסכומים אדירים על תקציב המדינה, ורבע מיליארד ₪ לא נמצאו בכדי לקדם תכנית לאומית לטובת אנשים עם מוגבלויות. אי אפשר לקרוא לנושא חשוב מבלי להקצות לו תקציבים, ואי אפשר להשתמש במכבסת מילים של הנגשה וצרכים מבלי לדבר על אפליה ועושק"
"הפסקת האפליה תגיע רק משינוי תודעתי, וזה יתחיל בחינוך, אך אם יש רק 37 מורים עם מוגבלויות בכל הארץ, איך הילדים יחונכו לראות בהם אנשים עם יכולת וידע ואיך יצמחו להיות מכבדים מקבלים ומבינים?!"