למעשה לא מדובר רק בטיפול אסטטי לקיצור המקור, אלא בצורך אמיתי על מנת להקל עליו ולאפשר לזכר העוזנייה, היחיד שמתרבה בארץ כאמור, להמשיך להתרבות ויחד עם זאת גם לאכול בקלות.
לפני כמה שנים אותו זכר עזנית נגב מחי-בר כרמל, ספג מכה בבסיס החלק העליון של המקור ובעקבותיה סבל משבר. כתוצאה מכך המקור שלו החל לצמוח בצורה מעוותת כלפי מטה , כך שהחלק התחתון החל לגדול מהר יותר מהחלק העליון, עד כדי כך שהוא לא היה מסוגל לסגור את מקורו והחל למעט באכילה.
בעקבות הקושי לסגור את פיו הירידה במשקל לא אחרה לבוא. על מנת לטפל בו, יגאל מילר האחראי על גרעיני הרבייה וההשבה לטבע של הדורסים בישראל, הביא אותו לבית החולים לחיות בר בספארי.
בבית החולים, זכר העוזניה קיבל זריקת טשטוש ולאחריה הועבר לחדר הטיפולים, שם בעזרת מסורית קטנה (דרמל) הוסרו החלקים העקומים במקורו וקוצרו. לאחר מכן ד"ר הורוביץ שטיפל בזכר העזניה שייף את חלקי המקור העליון והתחתון לקבלת מראה רצוי ומעוצב, כפי שנראה מקור עזניה רגיל. בפועל בסוף השיוף המקור חזר למראהו הטבעי וזכר העוזניה סגר את מקורו בקלות.
מאז הטיפול עברו מספר ימים וזכר העזניה שב בחזרה לגרעין הרבייה שלו. תחילה הוא היה צריך ללמוד לאכול מחדש, לתרגל עם מקורו המשויף את האכילה. כעת הוא מרגיש הרבה יותר טוב וחוזר לתפקוד.
בקרוב צפויה להגיע אליו מהספארי נקבה צעירה, לידה הוא יצטרך להתהדר ולהיות מרשים כדי שגם היא תרצה להעמיד אתו צאצאים.
עזניות הנגב נכחדו מישראל כמקננות כבר בשנת 1989. עד קום המדינה חיו עשרות זוגות של עוזניות מסוג זה בטבע ממרחבי הנגב הצפוני ומרכז מדבר יהודה בצפון ועד להרי אילת. מדובר בעזניות נגב מאוכלוסייה שזוהתה ע"י פרופ' היינריך מנדלסון ז"ל והוכרה בעולם כתת מין הנקרא על שם הנגב – אותו תת מין היה נפוץ גם בחצי האי ערב.
בשלושים השנים האחרונות חלה ירידה דרסטית באוכלוסיית המין בכל תחום תפוצתו ונותרו ממנו בכל אפריקה והמזרח התיכון כ-5,700 פרטים בלבד. כאשר גורם ההכחדה העיקרי שלו הוא הרעלות כנגד טורפים. בארץ מנסים להרבותם בגרעין הרבייה הנמצא בחי-בר כרמל.