מעט מיטות האשפוז לנפגעות תקיפה מינית בארץ צפויות להפסיק לפעול בסוף השנה. ח"כ תומא-סלימאן: "הפער בין הצהרות משרד הבריאות לתקציב שהוא מקצה בלתי נתפס"

ח"כ מיכל רוזין (מרצ): "שלא ינקטו בפתרון הקל של בידוד או קשירה מחשש לפגיעה עצמית"
ח"כ מיכל רוזין (מרצ): "שלא ינקטו בפתרון הקל של בידוד או קשירה מחשש לפגיעה עצמית"

הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, בראשות ח"כ עאידה תומא-סלימאן (חד"ש-הרשימה המשותפת) דנה אתמול (ג') בדו"ח מקיף שחובר ע"י ארגון "בזכות" ואיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית שכותרתו "טראומה בטיפול: פגיעה מינית ואשפוז פסיכיאטרי".

הדיון התקיים כחלק מציון יום בריאות האישה בכנסת, אותו יזמה ח"כ שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי), אשר אמרה בפתח הדיון: "בדיונים השונים היום מדברים על נשים מכורות לאלכוהול וסמים, נשים שעוסקות בזנות ונשים אשרנאלצות להתאשפז – אלה אותן נשים, ורובן המכריע היו קורבן של תקיפה מינית. כאשר ההבנה הזאת תחלחל בכל משרדי הממשלה יפסיקו להגיד לנו שאין תקציבים".

הילה רימון-גרינשפן ועידית סרגוסטי, מ"בזכות" וכן אורית סוליציאנו וע"ד ליאת קליין מהאיגוד, הציגו לוועדה את עיקרי הדו"ח והמלצותיו. רימון-גרינשפן אמרה לוועדה בעת סקירתה כי התקציב החד פעמי של שלושה מיליון ₪ שהוקצה לטובת מיטות אשפוז ייעודיות לנפגעות תקיפה מינית עומד להסתיים.

עו"ס חיה ישראל, מנהלת המחלקה לעבודה סוציאלית בריאות הנפש במשרד הבריאות ביקשה מהוועדה כי חשוב לדאוג לתקציב להמשך קיום המיטות וכן למימון ליווי לצוותים המטפלים. יו"ר הוועדה, השיבה לה כי הייתה בטוחה שכנציגת המשרד תבוא לדיון עם בשורה על תקציב, במקום לבשר רק שזה הסתיים.

ח"כ מירב מיכאלי (המחנה הציוני) פנתה לישראל ואמרה: "מבחינתי את בכירה במשרד הבריאות ואם את אומרת 'הלוואי ויכולנו להגיע למצב ש...', זה נורא. כנראה שתקרת הזכוכית הפנימית שלנו מונעת מאיתנו להפוך את השולחן. את בעלת הבית, תהפכי את השולחן אם צריך, ואנו נבוא להפוך איתך!"

יו"ר הוועדה הוסיפה: "הרשות למעמד האישה לא אמורה לתקצב מיטות בבתי חולים, אבל עשתה את זה כדי לפרוץ את הדרך. לא מתקבל על הדעת שבמקום להיאבק על תקציב, שאי חידושו זה עניין של חיים ומוות לנשים רבות, באים נציגי המשרד ואומרים כבדרך אגב שהתקציב עומד להיגמר. זה אחריותכן להרעיש עולמות ולהיאבק, ואנו כמובן נצטרף אליכן". ראש הממשלה, שר האוצר ושר הבריאות חייבם להפסיק לחלק נדבות ולעשות טובות, ולהכניס נושא כה חשוב לבסיס התקציב של משרד הבריאות, כבר בתקציב הקרוב!".

כלל הגורמים בדיון היו בהסכמה מלאה לגבי כך שאשפוז היא הברירה האחרונה בכל הנוגע לטיפול בקורבנות תקיפה מינית, אשר צריכה להתבצע רק ברגעי קיצון של סימפטומים המתפתחים כתוצאה מהתקיפה. אחת ההמלצות של הדו"חהיא כי האשפוז יתבצע בהפרדה מלאה בין גברים לנשים, בעוד כיום אין זה המצב בישראל.

ח"כ מיכל רוזין (מר"צ): "כולנו היינו מעדיפות שכל הנפגעות לא יגעו לבי"ח פסיכיאטרי, אבל במקרי קצה אין ספק שהן צריכות את זה. אבל המקום הבטוח צריך להיות מורכב מצוות שכל הכשרתו וייעודו הוא לזה, ושלא ינקטו בפתרון הקל של בידוד או קשירה מחשש לפגיעה עצמית. התירוץ שאשפוז הומוגני מוריד את רמת האלימות, כאילו מדובר בכיתה מעורבת בבית ספר, צריך לעבור מהעולם. נשים ערביות וחרדיות נמנעות מלהגיע לאשפוז בשל חששן".

ליון גאי, אשר סבלה מגילוי עריות, ביקשה להיחשף בפני הוועדה כדי להסביר את חשיבות הכשרת הצוותים המטפלים: "החוויה העיקרית שהייתה לי מתהליך ההחלמה שהיו סביבי המון אנשים טובים, שרצו בטובתי, ולא ידעו איך לעזור וחלקם גם הצליחו לפגוע שלא בכוונה. בן אדם שעבר הכשרה גם ידע לזהות סימפטומים של פגיעה מינית, ידע לשאול בצורה הנכונה, וגם אם באותו רגע היא תגיד לו, בעתיד כן תסכים לספר".

לינור לוי, סיפרה גם היא את סיפורה: "ניסיתי להתאבד מספר פעמים, בעקבות פגיעה מינית, וכך הגעתי לאשפוז כפוי בגיל 16.5. נקשרתי מעל 20 פעמים וכולן ברוטאליות ואלימות. במחלקה הסגורה של המבוגרים, נקשרתי פעם אחת למעלה מ-24 שעות ולאחר מכן נתנו לי שתי זריקות ושלחו אותי לחדרי. התעוררתי, ללא יכולת לזוז, עם גבר מעלי, ולמזלי מטופל אחר העיף אותו ממני. כשהתלוננתי על המטופל שנגע בי, אמרו לי שאני מדברת שטויות. זה היחס לתקיפה מינית במחלקות פסיכיאטריות, וזו התוצאה של אי ההפרדה".

יו"ר הוועדה, ח"כ תומא-סלימאן, סיכמה את הדיון: "אני עדיין תוהה איך אפשר להחליט על מדיניות של הפרדה רק בלינה ועוד להתעקש על זה?! הגיע הזמן לנער את המערכת ואי אפשר לשתוק על זה יותר, מה גם שאלי הגיעו פניות מהשטחשגם העובדים שם תומכים בהפרדה אם רק יאפשרו להם. אני רוצה לקבל עמדה ברורה ממשרד הבריאות לגבי ההפרדה הטיפולית".

"לגבי ההכשרה לצוותים הרפואיים, אנו הרי יודעות שנשים שחוו פגיעה מינית מגיעות לכל סוגי המטפלים ולא רק למטפלים ייעודיים ולכן כולם חייבים לעבור הכשרה לזיהוי הסממנים וטיפול נכון, ועדיף כבר בשלב הלימודים"

"יש פער עצום בין ההצהרות היפות של משרד הבריאות לתשומות שמושקעות בפועל. הפער הזה מעיד על חוסר הבנה אמיתית של מהי בריאות נשים ומהי רפואה מגדרית. זה עולה שוב ושוב בדיונים השונים שאנו מקיימות פה בהיבטים שונים של בריאות האישה. הגיעה הזמן שהממשלה תגבה את ההצהרות, כבר בתקציב הקרוב".