הקרב על הירושה. "במצב של פרידה מהותית וממושכת אין הצדדים יכולים עוד להיחשב כבני זוג לצורך חוק הירושה, ואזי הנותר בחיים לא יירש את המנוח", כך נטען בכתב תביעה לביטול הירושה שהגישה תושבת הצפון באמצעות ב"כ עו"ד גיא אופיר, מומחה לדיני משפחה וירושה ובנוסף, נטען כי, "לנוכח טענת הבת-התובעת, אין לראות באביה משום "בן זוג" של אימה המנוחה, כמשמעות מונח זה בחוק הירושה, ולפיכך אין הוא זכאי לחלק מעיזבון המנוחה".
מנגד, האב דחה את טענות בתו וטען כי, קיים עם המנוחה נישואין נורמטיביים, כלשונו, וכי מעולם לא נהג כלפיה באלימות, עד שלמגינת ליבו היא חלתה במחלה קשה שגרמה בהמשך לפטירתה. עוד הוסיף האב בביהמ"ש כי לאחר שהמנוחה הבינה כי בשל בעיה רפואית שממנה היא סבלה, לא יהיה ביכולתה להרות, היא הייתה זו שהפצירה בו למצוא לו בת זוג נוספת, בכדי שיוכל להוליד ממנה אחים לבנם וכי על אף זוגיותו עם אותה אישה אחרת, ממנה אף נולדו לו ילדים, המשיך לחיות לצד המנוחה ומעולם לא עזב את ביתם המשותף.
מבחינה משפטית, טען הבעל, כי אף אם תוכח טענת הבת באשר לפירוד הבעל והמנוחה, הרי שמקום בו אין מחלוקת שבעת פטירתה הייתה עדיין נשואה לו, זכאי הבעל לרשתה בהיותו "בן זוג" כמשמעות המונח לחוק הירושה.
ביהמ"ש אימץ גם את טענותיו של ב"כ של הבת, עו"ד גיא אופיר, ואף קבע כי לו הייתה הרשמת לענייני ירושה מודעת לנסיבות המתוארות לא היה ניתן צו ירושה, לפיו הבעל זכאי למחצית עיזבונה של המנוחה. ביהמ"ש קובע כי סוגיית היותו של אדם נשוי אינה "נחתכת" על סמך תעודת נישואין או גירושין, אלא בית המשפט עשוי להיזקק לבחינה ראייתית, לפיה יקבע האם בני הזוג היו נשואים בפועל.
"לאור כל האמור", פסק ביהמ"ש כי, יש לקבל את בקשת המבקשת (הבת) כפי שהוצגה ע"י ב"כ עו"ד גיא אופיר "ולהורות על תיקון צו הירושה באופן שבו הבת היא היורשת הבלעדית של עיזבון המנוחה".