עמותת "הכל חי" בפניה הבוקר (א' 25.12) לשר הפנים, חה"כ אלי ישי: "לרשויות המקומיות אין יכולת לאכוף את החקיקה הקיימת בנושא סוסי אלטעזאכן. נדרש הסדר חקיקתי הולם לנושא". לאחרונה יצאה עמותת "הכל חי" בפרויקט "מודיעין אלטעזאכן", במסגרתו קיבלה מהציבור הרחב עשרות תמונות, שצולמו בשטח, המעידות כי תופעת סוסי/חמורי האלטעזאכן, מהווה עדיין חלק מהמציאות הישראלית של ניצול בעלי חיים
במסגרת הפרוייקט קראה "הכל חי", באמצעות דף הפייסבוק שלה, לציבור הרחב, לתעד במצלמתם הסלולרית סוסי/חמורי אלטעזאכן, בהם הם נתקלים במהלך היומיום במרחבים העירוניים בתוכם הם חיים. שיתוף הפעולה הרחב והמיידי מצד הציבור, הציף את העמותה באינפורמציה רחבה ובתמונות שצולמו ע"י עוברי אורח, של אזורים שונים, המעידות באופן חד משמעי כי תופעת סוסי האלטעזאכן עדיין חיה ובועטת.
בין הערים עליהן דווח כי נצפתה תופעה זו בשטחן: תל אביב, רמת גן, גבעתיים, כפר סבא ונתניה.
במכתבה הבוקר לשר הפנים, מציינת עו"ד טל סהר, המנהלת המקצועית של עמותת "הכל חי", כי אחת הבעיות המאפיינות את תופעת סוסי האלטעאכן היא חוסר יכולתן של הרשויות המקומיות לאכוף את החוקים הקיימים בנושא.
היא מוסיפה, כי אמנם קיים חוק העזר של הרשות המקומית, הקובע כי בעליו של סוס אלטעזאכן חייב להחזיק ברשיון תקף לפעילות זו, אך קבלת הרישיון אינה מותנית בשום תנאי, ובפועל, בעלי הסוסים אינם פונים לבקש היתר כזה, הרשות אינה נותנת אותו, והחוק לא מיושם.
בנוסף, קיימות תקנות צער בעלי חיים, אשר כן מגדירות את חובותיהם של בעלי סוסי האלטעזאכן (בדיקה וטרינרית, סימון בשבב, מקום החזקה מתאים וכד'), אך בניגוד לחוקי עזר בדבר פיקוח על כלבים וחתולים, אותם אוכפת הרשות המקומית באמצעות פקחיה, תקנות אלה יכולות להיאכף אך ורק ע"י משטרת ישראל ומשרד החקלאות, כך שבפועל כמעט ולא מתקיימת אכיפה בשטח.
התוצאה הסופית העגומה היא שברחבי הערים מסתובבים סוסי אלטעזאכן מוזנחים, במצב בריאותי מחפיר, המוחזקים בתנאים קשים ואשר לא חוסנו נגד כלבת ולא נבדקו ע"י וטרינר. לרוב, סוסים אלה מושכרים לרוכלים על בסיס תשלום פעוט של עשרות שקלים ליום, ומהווים עבור הרוכלים תחליף זול לכלי רכב לתנועה בעיר. על מנת להימנע מעלויות כספיות, הם אינם מקבלים טיפולים רפואיים הכרחיים, מזון ראוי ותנאי מחיה הולמים, כך עד למותם האכזרי עקב תשישות, מחלות ורעב.
בנוסף מציינים בעמותת "הכל חי" כי תקנות צער בעלי חיים, האמורות להסדיר את נושא העבדת בעלי חיים, אינן מתייחסות באופן ספציפי להעבדת בעלי חיים בשטחים עירוניים. כך הן לא קובעות, למשל, חובת פרזול המיועד להליכה על אספלט (פרסות מגומי שבלעדיהן סובל הסוס מכאבים עזים) ואינן מתייחסות לסבל המנטלי בו נתון בעל חיים בסביבה לא טבעית, על כביש סואן, כשמסביבו המולת כלי תחבורה והולכי רגל.
עוד טוענים בעמותה, כי עגלה המתנהלת לאיטה בינות למכוניות, לא זאת בלבד שהיא גורמת לעיכוב התנועה, אלא מסכנת את חייהם של כל המשתמשים בדרך. מקומם של סוסים וחמורים אינו על כבישים עירוניים והכנסתם לעיר מסכנת את הציבור הרחב ומהווה התעללות גלויה לעין כל.
את מכתבה מסיימת עו"ד סהר בקריאה לשר הפנים להסדיר באופן חקיקתי נושא זה ברשויות המקומיות הרלוונטיות ברחבי הארץ ולקבוע חוק עזר לדוגמא, האוסר על כניסתם של סוסים וחמורים לאזורים עירוניים, לצרכי עבודה, באופן גורף וללא סייגים. חוק כזה קיים כיום בכ-20 ערים ברחבי העולם, ובהן טורונטו, בייג'ינג, פריז, לונדון ולאס וגאס.
עמותת "הכל חי" נאבקת בתופעת סוסי האלטעזאכן במשך שנים רבות. במסגרת פעילותה בעבר הביאה העמותה להצלתם של סוסים וחמורים מידיהם המתעללות של בעליהם וכן הביאה לרפורמות מסויימות שבוצעו בנושא בעיר תל אביב.
לדברי עו"ד טל סהר, מנהלת מקצועית של עמותת "הכל חי": "לא ניתן להשלים עם הפרדוקס העצוב הזה, שנכון להיום, אדם החונה רכבו בחניית כחול-לבן ללא התו האזורי העירוני הנכון, נרדף ע"י הרשות המקומית עד חורמה, אך אדם הבוחר לגדל סוס, להעבידו בשטח עירוני ולא לטפל בו כראוי – יכול לעשות ככל העולה על רוחו ללא התערבות הרשות המקומית. אנו מבקשים משר הפנים להוביל מדיניות ראויה ומתקדמת ברשויות המקומיות, כיאה לפיתחה של שנת 2012."