בין ארוחות החג המשפחתיות שבשגרה, יואב שכטר זכה הפעם להזדמנות יוצאת דופן לערוך את הסדר בתפאורה קצת שונה מהרגיל – בעבודה מפרכת בהתנדבות בבית תמחוי בדרום תל-אביב. מבט מהצד על אירוע מיוחד שבהחלט לא היה מבייש כל בית בישראל

כלים

כשחצי מהמשפחה בחו"ל והחצי השני עורך את הסדר עם הצד של בני ובנות הזוג, נראה היה שזו הופכת להיות ההזדמנות המושלמת לערוך את הסדר כמו שתמיד סקרן אותי לחוות אותו – ביחד עם אלו חסרי-המזל והאמצעים. המטרה, כמו כמעט בכל התנדבות, היא כפולה – מצד אחד לעשות ולתרום למען אותו ציבור נזקק, ובמקרה הזה לאפשר לו לחגוג את חג הפסח בצורה מכובדת ונאותה, ומצד שני לקבל שיעור חשוב נוסף על החברה והקהילה בה אנו חיים.

אז כך קרה שעליתי על האופניים הירוקות התל-אביביות ופידלתי בכל חלקי העיר, דרך "הרובע האפריקני" שבאזור התחנה-המרכזית ואזורי המוסכים, עד ליעד המבוקש בשכונת קרית-שלום. שינוי נוף ואווירה דרמטי ביותר בעניין של דקות בלבד. בבית-התמחוי הוותיק של מורשת יהדות בוכרה חיכו לי עזריאל ואלי שמפעילים את המקום במסירות כבר שנים. "צריכים עוד שתי ידיים עובדות?", שאלתי, ומיד הוטל עלי להשלים את סידור השולחנות לקראת האורחים שיבואו.

במשך השנים גדלו ממדי העוני באופן דרסטי והפניות לסיוע ושירותי רווחה מצטברות בכל יום. רוב הנוכחים בליל-הסדר בבית-התמחוי בקרית-שלום, כ-160 במספר, הם אותם הנזקקים המגיעים באופן קבוע למקום במהלך כל ימות השנה. "המטרה היא לספק להם חווית חג אמיתית כי אין להם מקום אחר ללכת אליו", מסביר עזריאל.

לאור חזון זה, נעשה ניסיון להתעלות על הפעילות היומית והשגרתית, ולציין את הסדר בצורה מיוחדת יותר עבור אותם נזקקים. השולחנות כוסו במפות שולחן מהודרות, כסאות הפלסטיק נעטפו בכיסויי בד דקורטיביים, נרכשו כלים חד-פעמיים מיוחדים לחג והתפריט היה עשיר וטעים בצורה ראויה לציון – שלושה סוגי דגים, ארבעה סוגי עופות ואינסוף סלטים ויינות. רובם נרכשו בתקציב מיוחד לחג או נתרמו משאריות מזון של גני אירועים בסביבה.

צוות המתנדבים כלל שני צעירים ערבים שבית-המשפט גזר עליהם עבודות שירות בקהילה, זוג מתנדבים ממוצא רוסי שלא הבין מילה בעברית ולכן עדיין לא התחוור לי סיפור הרקע שלהם, ו"משוגע" אחד נוסף שהעדיף לחמוק מליל-הסדר המשפחתי ולעבוד בהכנות במטבח משבע בבוקר. יחדיו הכנו את כל המנות, מלצרנו לשולחנות, ארזנו השאריות לחמגשיות וקינחנו בניקיון יסודי.

במגע עם קהל הנוכחים אפשר להבחין בכל סוגי הטיפוסים שמגיעים למקום כזה. קשישים בודדים, נכים, חסרי בית, אלמנות, מסכנים, ומשפחות צנועות שמתקשות להרים ארוחה מספקת בעצמם. על רבים מהנוכחים ניתן לחוש את הבושה דרך המבט המושפל בעיניהם, אחרים פשוט רעבים ולא מסוגלים להניח למצות עוד לפני שהוגשו המנות העיקריות, ויש את אלו המשוכנעים שמגיע להם הכל ומתייחסים אל המתנדב בגסות מטרידה, אך נסלחת.

למרות הקריאה בהגדה והשירה, המזון השופע והאווירה הטובה, היה כמובן ניתן לצפות לרגע שבו הכל יתנפץ ויזכיר לכולנו את פרטי המסגרת של כל הסיפור. עם סיום האירוע נשמע רעש אדיר בעת שמתוך מעילו של אחד הסועדים המבוגרים, החליק בקבוק יין אל הרצפה והתנפץ מיד. מיותר לציין, אגב, שהקשיש היה מקבל את הבקבוק בשמחה אם רק היה מבקש, ללא הצורך להסתירו ולהגניבו כפי שעשה.

בבתי-התמחוי תמיד חסרים מתנדבים בארוחות החג ובמועדי ישראל כיוון שרוב עובדי השירות, שמפעילים אותם ביום-יום, אינם מחויבים לתת את השעות הנוספות הללו. אז בפעם הבאה שמזדמנת לכם האפשרות, מומלץ לתת יד ולהצטרף לעשייה החשובה. בנוסף, הרווח האישי והחוויה המובטחת לכם אינם פחות משמעותיים מהתועלת הנתרמת לאותו ציבור נזקק.

ובאשר לתפקיד המדינה, מדיניותה הכלכלית-חברתית ותפקודם של שירותי הרווחה – אפשר להמשיך להתלונן ולהעביר ביקורת על אלו כמו שמאוד פופולרי לעשות בימינו, אבל בסופו של דבר עניים ומסכנים תמיד יהיו, השאלה היא רק באיזו כמות. ועד שנשכיל ונמצא פתרונות מהותיים שיחסכו מרבים את הצורך בכלל להגיע לבתי-התמחוי, נצטרך אנחנו ללכלך את הידיים ולעשות מאמץ לאחות את החברה בעצמנו.

הכותב, יואב שכטר, הוא מחנך בני-נוער ליוזמה ומעורבות חברתית במסגרת פרויקט צמ"ח (ציונות, מנהיגות, חינוך)

הערה: התמונות צולמו לפני כניסת החג