כלים

כיצד נתמודד עם חששם של ילדים להיפרד מההורים? שיחה פתוחה עם הילד על פחדים כרגש נורמלי, שימוש ב"חפץ מעבר", טקס פרידה וטכניקות הרגעה יכולים להקל. מדריך להורים מתוך הספר "קופסת המחשבות הצבעוניות"

הפחד הוא רגש נורמלי, חלק מחיי היומיום של כל אחד ולעיתים אף הוא חיוני. הפחד לעיתים עוזר לנו ובזכותו אנחנו נזהרים מדברים מסוכנים. לילדים לא תמיד קל להבחין בין דברים מסוכנים באמת, לדברים שהם מפרשים כמסוכנים, וחשוב להבהיר את ההבדל.

חווית פחד מפרידה משותפת לכל הילדים, בדרגות שונות של חומרה ובאה לידי ביטוי בעיקר בכיתות הנמוכות של בית הספר היסודי בגילאי 6-9. ילדים הסובלים מפחד פרידה נוטים להתלוות להוריהם לכל מקום, גם בבית, הם מתקשים להירדם לבד, נמנעים מביקורים אצל חברים או מהליכה לחוגים לבד ובמקרים קיצוניים מנסים להימנע מהליכה לבית הספר.

ספר הילדים החדש "קופסת המחשבות הצבעוניות" שכתבה שלי זאנטקרן, מסייע לילדים ולהוריהם בהתמודדות עם פחדי הנטישה באמצעות סיפורה של יעל שחווה את הפחדים והחששות.

לספר נספח מיוחד המדריך את ההורים כיצד להקל על הילדים. בשיחה עם הילד אפשר להעלות כל מיני דברים שמהם אתם פוחדים, ואכן צריך להיזהר מהם, ומצד שני דברים שפחדתם מהם שלא בצדק והצלחתם להתגבר עליהם. אפשר גם לדבר על פחדים שלא סילקתם לגמרי, אך הצלחתם להתמודד איתם, כלומר להקטין את עוצמת הפחד.

חשוב בשיחה עם הילד להדגיש כי המטרה איננה להעלים את הפחד, אלא רק להקטין אותו למימדים בהם אינו מפריע עוד למהלך החיים. הדרישה או הציפייה מן הילד לסלק את הפחד לחלוטין עלולה לחבל בתהליך, שכן היא עלולה להלחיץ ולייאש.

כבר בשלב ראשון ניתן לאמץ שתי טכניקות חשובות להתמודדות עם הפחד:

חפץ מעבר – בסיפור "קופסת המחשבות הצבעוניות" אמא של יעל שולחת איתה לבית הספר פתק קטן ועליו ציור שמשמש מעין חפץ מעבר. הפתק משרה על יעל ביטחון, ולאחר שהיא מציצה בו וקוראת את תוכנו, היא מוכנה לצאת לחצר. לילדים מסוימים יש ברשותם חפץ מועדף, ולילדים אחרים אין חפץ כזה, אבל אפשר ליצור אותו עבורם. כדאי לשלוח פריט מהבית – חפץ, פתק, התחלה של ציור שהילד יכול להשלים בעצמו בבית הספר. חפץ מעבר מזכיר לילד את דמות ההורה, וכך הוא מרגיש את נוכחותו הסמלית של ההורה גם בהיעדרו.

טקס פרידה – ליעל ולאִמה יש טקס קבוע מדי בוקר. הן הולכות יחד לבית הספר, ליד השער האם מנפנפת ליעל לשלום בביטחון ובחיוך והולכת לדרכה. הטקס הקבוע מסמן ליעל שאמה משאירה אותה במקום בטוח ויציב. חשוב לקבוע טקס קבוע שבאמצעותו תיפרדו מילדכם בהרגשה בטוחה ונעימה. יש להקפיד על פרידה קצרה: נשיקה, ברכת "יום טוב!", ופרידה תוך שידור תחושת ביטחון שאנו סומכים הן על הילד והן על המקום שבו אנו משאירים אותו.

על פי הגישה ההתנהגותית קוגנטיבית הפחד נוצר מהפירוש שלנו לאירוע, מהמחשבות המזיקות שלנו ולא מהאירוע עצמו. מעגל הפחד נראה כך: אירוע – מחשבה מזיקה - תגובה גופנית – תגובה רגשית – פחד- ותגובה התנהגותית (היצמדות, התבודדות).

אצל כל ילד התגובה הפיזית יכולה להיות שונה, אך לכולם יש תגובה גופנית. לעיתים ילדים לא מזהים את השינוי הגופני או שאינם מצליחים לקשור את התחושה לפחד שלהם, ויכולים לחשוב למשל, שהם מרגישים בחילה כי הם נהיו חולים פתאום. לכן חשוב לבדוק עם הילד מה הוא מרגיש.

חלק זה של זיהוי תגובה פיזיולוגית חשוב מאוד, משום שכאשר ילדכם נמצא במצב של עוררות גופנית, קשה לו להתגבר על הפחד. ברגע שתדעו – אתם וגם הוא - לזהות את השינויים הגופניים ולהבין כי הם חלק ממנגנון הפחד, אפשר להפעיל טכניקות שונות של הרגעה המופיעות בספר.

ספר הילדים החדש "קופסת המחשבות הצבעוניות" מעניק לילדים לגיטימציה להכרה בפחדים שמלווים אותם - צעד ראשון וחשוב בהתמודדות איתם. דרך ההזדהות עם יעל, גיבורת הספר, יכול כל הורה לעבוד עם ילדו על הפחד מפרידה או פחדים אחרים. הספר כולל נספח המיועד להורים ובו הדרכה להתמודדות עם פחדי הנטישה. זהו ספרה הראשון של שלי זאנטקרן, מטפלת בחרדות, בעיות התנהגויות, מיומנות חברתיות והפרעות קשב בקרב ילדים ובני נוער. שלי היא אמא לשלושה ילדים, בעלת תואר ראשון בספרות וחינוך מיוחד, תואר שני בייעוץ חינוכי. היא בעלת קליניקה פרטית, מתמחה בטיפול ההתנהגותי קוגניטיבי (CBT) ומטפלת בביופידבק.

BLOG COMMENTS POWERED BY DISQUS