ח"כ לביא אמרה: "מ' נכנסה למעגל הזנות לאחר שעברה אונס קבוצתי, בגיל ,17 במועדון אלנבי 44, ולאחר ייסורים מתה ממנת יתר. נ' נפטרה פחות משבועיים לאחר מכן, גם מצריכת יתר של סמים, ולאחר ניסיונות רבים להשתקם במהלך השנים. 51 נשים בעשור האחרון, זו לא סטטיסטיקה, זה עוד אישה ועוד נערה, ולא נוכל לברוח מאחריות – זה קורה במשמרת שלנו"
"הממשלה לא מסייעת בנושא השיקום. הצעת חוק נוספת שלי נדחית, והתכניות שעל השולחן תקועות. לא נוכל לומר שהידיים שלנו לא שפכו את הדם הזה. כל חברה מתוקנת מחויבת לדאוג לשוליים שלה ולמי שידו אינה משגת. נשים בזנות זקוקות לחיבוק מהממסד ולאוזן קשבת, והן זקוקות לסיוע בשיקום ובהשתלבות בחברה. סקר של משרד הרווחה הצביע על כך שלמעלה מ-75% מהנשים רוצות בכך. הידע קיים אצל נשות המקצוע והארגונים, התכניות קיימות. נדרשת מודעות ונדרשים תקציבים. אפשר וצריך למגר את הזנות, וכולנו מחויבים למנוע את הטרגדיה הבאה".
נעמה ריבלין, מנהלת מרכז סלעית: "בדירת החירום שלנו תלויות 35 מודעות אבל על נשים שהיו בדירת החירום שלנו, במהלך 8 שנות הפעילות, וכבר נפטרו. הגיל הממוצע בו הן נפטרו הוא 40, שזו תוחלת חיים בלתי נסבלת, והשנה אולי הממוצע אפילו יירד כי מ' הייתה ממש ילדה. חשוב להבין שמנת היתר היא לא סיבת המוות אלא הסימפטום. הן צורכות סמים כדי לאלחש ולטשטש את הכאב והחדירות הרבות שהן עוברות. רבות מהן מייחלות למוות, שמהווה שלווה מסוימת מהסבל. כמו בטרור או בתאונות דרכים, אסור לספור הרוגים ולשכוח את הפצועים. האלימות היא אינהרנטית לזנות ואין שבוע שלא מגיעה אישה חבולה. הן לא רוצות להתפנות לבית חולים, אלא רק פלסטר ויוד ולצאת חזרה ללקוח הבא, כדי לחזור להישרדות שלהן. גופן כבר מופקר על ידי עצמן".
יעל גור, מנהלת מרפאת לוינסקי: "חשוב לנו להראות שהנשים מאבדות אחיזה בחיים הרבה לפני שהן מתות כי אנחנו לא מצליחים לתת להן מה שהן צריכות. יש מחסור אדיר במסגרות - אם זה מסגרות נפרדות לנשים לגמילה מסמים, או מסגרות ומסגרות המשך לנשים עם תחלואה כפולה, מסגרות לנשים טרנסג'נדריות או לגברים בזנות, ובפריפריה אין בכלל מסגרות לשיקום נשים בזנות".
ד"ר אילנה פיפלקס, מפקחת לטיפול בהתמכרויות במשרד הבריאות: "הצבנו במרפאה ברחוב הרכבת רופאה ועו"ס, שהם עוסקים אך ורק בחסרי בית מכורים לסמים, וחודשיים של טיפול הם בחינם, ואנו גם מאוד סלחנים, כך שמי שפורש מהטיפול יכול גם לחזור אליו ללא תנאים. גם בקהילה הטיפולית רטורנו נפתחה אשפוזית גמילה לנשים בלבד, עד גיל 30. אנחנו מאוד רוצים יותר תקציב להקים אשפוזית לנשים עם תחלואה כפולה. יש לנו המון פרויקטים ונשמח להרחיב עוד יותר, אך למרות בקשת מנהלת המחלה שלי לא קיבלנו תקציב".
עידית הראל שמש, מנהלת "מיתוס-ליום שאחרי הזנות": "אנחנו יכולים לדבר עד מחר על הצרכים, אבל בינואר 2007 התבשרנו על התכנית הלאומית להוצאת נשים ממעגל הזנות, וכל עוד התכנית הזו מתוקצבת מאז ב-8 מיליון ש"ח לשנה, לא יקרה משהו באמת".
ח"כ שרן השכל (הליכוד) ביקשה מהמשטרה להסביר כיצד הם עובדים מול הנשים, לאור טענות רבות שהועלו על חוסר אמון מצד הנשים במעגל הזנות במשטרה וסנ"צ קומי ג'יבלי, ק' אח"מ במרחב יפתח של משטרת ישראל השיב: " עשינו שינוי עצום בנושא הזה והמשטרה היום מאוד רגישה וקשובה לנשים האלה. לא הכל ורוד ויש עוד עבודה, אבל היום כבר אין מצב שבאה מישהי להתלונן על מקרה אלימות או בעיה, ולא קיבלה טיפול ביסודיות".
עו"ד אביטל רוזנברג, המטה למאבק בסחר בנשים: "יש פער מאוד גדול בין נכונות המשטרה לבין מה שרואים בשטח. למה המבצע בתחנה המרכזית לא נעשה בשיתוף פעולה עם הגורמים המסייעים? דיברנו על זה שנים, שתרימו טלפון, בכל שעה, ותגיע נציגה מהארגונים. הסעתם חצי מהנשים באוטובוס לטמרה, שם לא מקבלים נשים, ואת האוטובוס השני הורדתם באמצע כביש אחת".
ח"כ מירב בן-ארי (כולנו) העירה לנציגי המשטרה: "אם באירוע כזה לא שיתפתם פעולה עם ארגוני השטח, אז מתי?! חייבת להיות, בתוך המשטרה מגשרת, בין העבודה הטובה שלהם לעבדות הקודש של הארגונים". ח"כ לביא הוסיפה כי ח"כ בן-ארי נכנסה לדלת פתוחה וכי היא מקדמת יוזמה למגשרות, בעדיפות לנשים אשר השתקמו מהזנות. סנ"צ ג'יבלי התחייב כי כבר החל משבוע הבא הוא ייסד שולחן עגול משותף למשטרה ולארגונים בנושא.
ח"כ יהודה גליק (הליכוד): "כולנו נמשיך לעבוד ביחד, נשים וגברים, יהודים וערבים, קואליציה ואופוזיציה, כי יש בבית הזה הסכמה גורפת שצריך לעקור את הזנות לחלוטין. אין פה 50 נשים מתות אלא אלף נשים מתות בנפשן. חייבים להחזיר להן את הזכות הבסיסית, הקול המינימלי להגיד 'אני קיימת'".
ח"כ לביא סיכמה: "רוצה להודות לכולכן ולכולם שבאתם ונזכרנו ביחד במקרים העצובים והקשים שחייבים שילוו אותנו כדי להמשיך ולתקן. אנחנו לא מוכנים לקבל יותר הסברים של חוסר תקציב, וחייב להיות שינוי בסדר העדיפויות. חייבת להיות פה תכנית לאומית עם פריסה ארצית של אמצעים ומסגרות טיפול, בכדי שנוכל למגר את הזנות ולסייע בשיקום. הוועדה תפנה לשרים ולמנכלים של משרדי הבריאות והרווחה כדי להביא לתיקון המיוחל".